איך הקטע כתיבה ? בכנות !

הכאב חודר לך לעצמות ולא מרפה
אבל זה שלא הקשבתם כאב לי הכי.
כולכם אומרים שאתם מבינים אותי
שהכל יהיה בסדר וזה יעבור

אבל ...
אתם לא הייתם בלילות
שדמעות היו הנחמה היחידה שלי
ולא ישבתם איתי כשחשבתי לעצמי
"מתי כל החרא הזה יגמר"
ולא לא ראיתם או שמעתם או ידעתם
שאני בוכה בחדר מסתגרת בזמן
שאתם מרימים עוד כוס במסיבה.

הייתם עסוקים בלהגיד כמה שאתם
מבינים אותי אבל ברגעי אמת לא הייתם שם
ולא משנה כמה תנסו לא תבינו.
אתם לא תבינו את הכאב והבדידות,
את כל המבטים והעצבות.

אתם לא תבינו מה זה להרגיש אבודה
בחיפוש אחרי האושר הלא נודע.
אז אתם לא תבינו אבל לפחות ראבק,
תהיו שם כשאני צריכה עזרה.

ולא משנה כמה אנסה לשתף
ולא משנה כמה אנסה להגיד משהו
אני פשוט לא מסוגלת
כי אני יודעת בתוך תוכי,
שאתם תגידו שאתם מבינים
ואז תחזרו על הכל.. שוב. מהתחלה.