איך הקטע כתיבה הזה?

ואת? את איפשהו בעולם עכשיו עם איזה גבר שבטח כבר הספיק לראות את כל הטוב שבך וזכה שתהיי שלו.
ואני? אני יושב כאן בחדר עם עצמי ואלוהים אפילו לא יודע כמה שכואב לי. אני יודע שזה מטומטם שאני נזכר בך רק עכשיו, אחרי כמעט שנה שאני ואת נפרדנו
אבל את חייבת להבין שבכל השנה הזאת עברתי ייסורים קשים עם עצמי, שנה שלמה שמכרתי לעצמי שקרים שאת הלא בסדר כאן, שאת עשית לי רק רע ומכרת לי אהבה.. אבל כשאני יושב עם עצמי היום אני מבין שאת אשת חייל ואין נשים כמוך. שרק את ידעת ללטף אותי ולגרום לכל העצמות בגוף שלי לרעוד, שידעת להכיל, לחבק, לנשק ולאהוב ללא גבולות. אני מקווה שגם את ככה סתם נזכרת בי לפעמים וחושבת עליי רק טוב, כי אני? אין יום שאני לא חושב עלייך ומתחרט על זה שפספסתי אותך.