החלון הפתוח שנמצא בבית הקטן והצר הישן שבראש ההר ,החלון שבתוך הבית מתחנן וזועק "דברים פוגעים בבית,סוגר אותי כבר ,תימנע את הפגיעות ואל תפגע בי גם אתה"ולאדם לא אכפת הוא מסתכל ובוחן אבל לא חושב על הרוחות החזקים שפוגעים בבית בחורף,לא חושב על הגשמים החזקים שהורסים ומרטיבים את ריצפת העץ,הוא גם לא חושב על זה שהבית הוא ישן וקרוב לקיצו, כי לא אכפת להוא הוא לא חושב על זה שזה פוגע ,הורס, עד למצב של להגיד שלום ולא להתראות לבית ,ואחרי זה כולם יזכרו כמה הבית היה חשוב,חמים,כמה מחסה הוא נתן,אי אפשר לזיכר בזה שהבית עוד קיים נכון? שהבית עוד קיים ,למה אחרי כל זעקות האימה של החלון הפגוע ,הריצפה הרטובה,המטבח שלא התבשל בו משהו במשך שנים ,האח שאפילו בולי עץ אין בו את זעוקיתם האימה הבית מחליש, בחוסר תקווה,ואדם מתעלם ,אבל יהיה להוא אכפת ולכולם היה אכפת שהבית יפול ולא יהיה יותר בית ,ולא היה להם חלון ואולי החלון הפתוח יהיה סוף סוף חלון סגור...אבל שבור