פריקה: משהו שאני מרגישה. כתבתי עכשיו ורציתי לשתף.

אני בתקופה רעה. קשה לי מאוד. אני עוברת כל כך הרבה דברים קשים ומתישים בזמן האחרון.. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.. ואני גם לא רוצה להתחיל כי זה לא נגמר. אני עוד מעט בת 18.. ילדה גדולה? לא חושבת. אני מרגישה כל כך קטנה, קשה לי לחשוב על העתיד, אני מלאה בלחצים שגורמים לי לא לרצות לעשות כלום. אני נפגעת מאנשים שקרובים אליי כל רגע מחדש. אין לי אנשים שעושים לי טוב ומשמחים אותי בחיים האלה. אולי לרגע מסוים שאחריו אני נכנסת לדיכאון מטורף בגלל כל הסודות שאני שומרת עם עצמי, אני רוצה לשתף אבל ממש לא רוצה לשתף. אני מלאה בהורמונים. גיל התבגרות מאוחר? מה היה בשנים הקודמות? אני מרגישה שאני באמת מתבגרת ומשתנה.. מחשבות עמוקות, מוזרות. פעם פחות הייתי מושפעת חברתית. אני מסתכלת על משהו ואם זה נראה לי מגניב אני כנראה אושפע ממנו. זה לא היה צריך לקרות ממזמן? אני לא אמורה להיות אחרי כל זה? רע לי. כואב לי. אני מוקפת באנשים שעושים לי רע. ואז טוב, ממש טוב, ואז עוד הפעם רע. אני מתוסכלת, אני לא מרגישה שיש באמת מישהו שאוהב אותי. הדימוי העצמי שלי כל כך נמוך בזמן האחרון. אני מרגישה שאני צריכה להשלים כל כך הרבה פערים ולבנות את עצמי מחדש. אני מצטערת על זה שאין לי זמן לעשות את זה. פשוט תקופה, להתנתק מהעולם, מהטלפונים, להיות לגמרי עם עצמי, אני עם המחשבות שלי. אני לא יודעת אם כשאני לבד אני יותר טובה או פחות. חברה משמחת אותי וגם מדכאת. אני משמחת אותי וגם מדכאת. אני חושבת יותר מידי בזמן האחרון. אני מאוסה על עצמי.