תעזרו לי בבקשה, אפשרי סתם לקרוא גם זה סוג של פריקה.

היום שלי התחיל מעולה, ונהיה אפס פשוט במכה..
יש לי עבודה בספרות, אני לא טובה בכלל במקצועות הומניים. אני טיפוס ריאלי.
ביקשתי מאמא שלי עזרה כי היא אוהבת לקרוא ולכתןב והיא התחילה להסביר לי ושאלה אם הבנתי. וכשעניתי לא היא התחילה לצעוק עליי את התשובות.. זה עשה לי חרדה מטורפת והתחלתע לבכות בגלל זה.. אחרי זה אבא שלי הצטרף אליה ופשוט צעק "לא באמת איכפת לך, לא קראת את
הספר, את סתם רוצה צומי.." אבל ממש ממש צעק ואפילו כמה פעמים.. והבכי שלי התחזק יותר וכיסתי את עצמי בכרית והתחלתי לשרוט לעצמי את העורף כדי להירגע קצת.. (עוזר לי, אני לא פוגעת בעצמי אבל..) אחרי זה אח שלי יצא מהחדר מהרעש והתחיל לצעוק עליהם שיעזבו אותי אבל הןא מיהר לעבודה ממש ולא יכל להשאר ושצעקתי עליהם "תפסיקו לצעוק עליי, אני לא מבינה מה עשיתי" אמא שלי העיפה עליי את הספר שהייתי אמורה לקרוא לעבודה ואבא שלי קרא לי שקרנית וילדת צומי.. ושברחתי לחדר שלי סוףסוף התחלתי לבכות והם ריכלו בניהם עליי שאני כלבה חמדנית (ברוסית כמובן, חושבים שאני לא מבינה) והם עדיין מדברים עליי..
אני ילדה בת 15 ואני בוכה מהאידיוטים האלה.. זה הגיוני?
מה לעשות עכשיו? אני מפחדת לצאת
לסלון ובכללי מהבית שלא יצעקו עליי עוד או יפגעו בי...