תוכלו להגיד מה דעתכן/ם? אני אעריך את זה מאוד :)

~עולם שיצרתי~

אני מרגישה עכשיו שהלב שלי עוד שנייה מתפוצץ מרוב עומס, אני מרגישה שהראש שלי עוד שנייה נושר מרוב כאב..
אני רוצה פשוט להעלם, לא להיות קיימת, אולי להיות פשוט במציאות אחרת?
אני מרגישה מועקה יושבת על חזי שהסיבה לה איננה ברורה, היא מעורבבת עם מלא רגשות: כעס ,עצב ,שנאה ואולי קצת תקווה?
אני מרגישה צורך לצעוק את כל בעיותי, ולקוות אולי האל ירחם מעט עלי?
אני רוצה פשוט להכנס מתחת לשמיכה ולא לצאת ממנה לעולם.. להכנס למציאות שבא ה-אני שלי לא קיים.
אני רוצה לצעוק ולצרוח, להרביץ ולברוח..
לברוח רחוק.. למקום שבוא אולי נמצאת אישיותי האבודה. מקום שבוא אולי אני אמצה מעט נחמה, שקט ושלווה..
מקום אשר ארגיש בו מנוחה לנפשי הטרודה..
מקום שבוא אני ארגיש פשוט שלמה.
מקום שבוא ליבי לא ירגיש שהוא כמעט וצונח,
מקום שבא נשמתי תוכל להתרווח.
מקום שאני ארגיש בו שייכת ורצויה,
והכי חשוב.. מקום שאני יהיה בו היחידה.
רחוקה מכל העולם ומכולם, שקט נפשי? או אולי גילוי עצמי? זה מה שיקרה לי שם. אבל לפחות אי שם אני ארגיש שקטה ושלווה, לא מתוסכלת ובוכיה.
כדאי להגיע לאותו המקום שבוא ארגיש שלווה, פשוט צריך לעצום את העיניים ולנשום נשימות עמוקות, להשים אוזניות עם השירים האהובים עלי, ושוב נשימות..
וזהו אני אי שם בפתח של העולם שנוצר רק בשבילי.. או יותר נכון, נוצר רק בגללי. מקום שאין בו איש מלבדי, מקום שאיש אינו מכיר חוץ ממני. מקום שאין דרך להגיע אליו אם אתה לא אני. מקום שעוזר לי לפרוק את כל אשר על נפשי ונשמתי. מקום שבוא אוכל "להטהר"מכל אשר יושב על ליבי ו"להתנקות" מכל הרגשות הלא רצויות שאוכלות את נשמתי.. ואז אחרי שנרגעתי מעט, את עיניי בעדינות אני פותחת והמציאות לפני מונחת.. ואיתה אני צריכה להתמודד, אבל תמיד אני יודעת.. שברגעים של תסכול או פחד יש עולם שנמצא אי שם.. עולם ששיך לי שהוא נוצר וניברא אך ורק בשבילי. עולם שבוא רק אני יכולה להיות אני..
אבל .. העולם הזה, הוא לא אמיתי.