אני מאוד אעריך אתכם אם תכתבו לי מה דעתכם על הכתיבה שלי...

אהבתי אותו, ואני עדיין אוהבת. למרות שאינני יודעת מהי בכלל אהבה.
הלב שלי שורף, וכואב, ודואב. והוא ממשיך בשלו. עם החיוך המקסים, והעיניים הגדולות והטובות, המביטות בי ומשאירות סקרנות ומחשבות. ובעיקר רצון עצום להמשיך להביט, ולא לעזוב.
הוא לא יודע שאני אוהבת אותו כך. ודאי הוא מבין שאני מחבבת אותו יותר מהשאר, מהחיוך שלי, שאני לא מצליחה להסתיר. אבל הוא איננו יודע שהוא הראשון אליו חשתי אהבה אמיתית, ושאולי, אולי הוא האחרון...
אני אוהבת אותך,
אוהבת...
אולי יותר מדי...