כתבתי את הקטע הפואטי שלהלן. אשמח מאוד לפידבק ולביקורת בונה מצידכם.

איה אמצא מעוז נפשי? הבארות ריקות מתוכן, אתרוצץ ביניהן ורוצצו דליי. אוות נפשי אזלה אט אט, זלגה באוושה כאובה בין סדקי הכותל, נבזקה בגודשה על ידיי. נשרפתי בכלות הווייתי. עטה קדימה בעודי אזוקה. היענו זעקותיי? שמא יענוני? הרקיע ממטיר דמעות של ערש, שרויה אני ברוגע, מהותי משלה אותי. תר מקומו הדווי, מותיר אותי בבלבול משווע. אטפס למרומים, אניח רגל אחר משנתה על דרגש החיים. דרבני אותי, דובשנית. טעמך המתוק נבלע ומחוויר בערוב היום. שנסי מותניים, הפיחי בי רוחך. דמי עיניי המרירים יתמזגו במתיקות עם נוכחותך המפצירה. קורצתי מיסוד זר, ישברו ענפי התקווה. אצנח בנוי, כל הטבע רוחש ומתבונן- לעולם לא נתרכבנה. קודקודי יחבוט ויהלום באדמת הלס, ייגע וגומע לסיועה. הנחי אותי, אמא אדמה- בלא הועיל.