פריקה... איך הכתיבה.?

זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. שמישהו פוגע ואז עוזב. זה כבר נהיה בשגרה. והמחיקה מהלב כבר כמעט מידית. הרצון לבכות על הכאב והבדידות כבר כמעט ולא קיים. ללב שלי נמאס כבר להכניס בן אדם שיודע שהוא לא יישאר. הלב שלי רגיל כל כך לכאב שהוא הפך לאטום.