מישהו פה מבין בגורמים והמאפיינים של הלאומיות בהיסטוריה?

שואל השאלה:
כשהיה (בן גוריון) נער יהודי בעיירה הפולנית הקטנה פלונסק היו מחצית תושביה יהודים ומחציתה האחרת פולנים, אבל כולם היו נתיני רוסיה, עניין ששגב לא ממש תופס את משמעותו. הציונות הייתה אידיאולוגיה מסעירה שחלק מבני המעמד הבינוני היהודי נשבו באותם ימים בקסמה. עולם חדש מהבחינה הרוחנית נפתח לפניהם. בספר אנחנו קוראים כאילו הלאומיות הזאת היתה "מובנת מאליה", כאילו האווירה בקרב המיעוטים הלאומיים של רוסיה הצארית לא שייכת לעניין. שגב אינו טורח להסביר מה פירוש "פולני" ו"יהודי־פולני" באותן שנים. ואולם, פעילותו של בן גוריון למן הקמת אגודת "עזרא" להפצת העברית בעיירתו ועד בואו לנמל יפו ב-1904, ואחר כך כניסתו לעסקנות פוליטית, ומריבותיו ומסעותיו ובריתותיו ואיומיו להתפטר וקואליציות שקשר והדחות שרקם, והבנתו שאין לו אלא להשתתף בהנהגת האומה החדשה, כאילו היא נצחית וצריך רק להזיז אותה ארצה, כאילו תמיד התקיימה כאן ואין עליו להמציאה, הפעילות הזאת, המצאת הלאומיות היהודית, לא נבדקת על ידי שגב. עד כדי כך הוא שותף למושא מחקרו בהנחה שהיא קיימת מקדמת דנא. וממש כך, כשהגיע בן גוריון לסלוניקי כדי ללמוד טורקית בעיר שרוב תושביה היו יהודים־ספרדים דוברי לדינו ומיעוטם היו נוצרים־אורתודוקסים ומוסלמים, ממש באותן שנים שלפני מלחמות הבלקן היה כל האיזור מצפון לסלוניקי מאוכלס בנתינים עותמאנים שנבדלו זה מזה רק על פי דתם. הסוכנויות הלאומיות הגדולות ששיכנעו אותם שהם אינם נוצרים־אורתודוקסים סתם, אלא יוונים או סרבים או בולגרים או מקדונים, כלומר הפכו אותם לבני לאום זה או אחר, כל העניין הזה התרחש כאשר בן גוריון היה שם. הוא ממש לא הבחין בכך, וגם לא שגב. לאומיות בשביל שניהם "מובנת מאליה", לא קונסטרוקציה אירופית אלא תופעה "טבעית".(...)
אלה ממדים שחסרו לי: תיאור בן גוריון כאדם מזרח־אירופי חושב ולא־חושב. רק ילידי מזרח אירופה, יהודים ולא־יהודים, יכלו להגות לאומיות מתוך אכזריות של נתיני "נצח" ובעזרת פנטסיה של גירוש אוכלוסיות ("טרנספר"), כפיית הגירה לכאן, והפיכת הסנטימנטים הלאומיים החדשים של בני העם למיתולוגיה משיחית. פשוט מדי להניח ש"הסכסוך הלאומי" הוליד את רצחנותו. את זה עושים ההיסטוריונים הציונים והפוסט־ציונים. ארגון "השומר" ואלימותו קדמה ל"סכסוך", ו"כיבוש העבודה", מונח שטבע שלמה לביא מפלונסק, החל את הגירוש, ורכישת אדמות מאפנדים וסילוק האריסים החלו לפני ה"סכסוך". כאן צריך לקרוא את תולדות "האבות המייסדים" כחלק מפסיפס בלורוסי־פולני־אוקראיני־ליטאי־בסרבי. את הרעל הביאו אתם לכאן. המעיין במפת מזרח אירופה בין השנים שבן גוריון נולד (1887), והיה לפעיל רציני כשאיחד כבר שתי מפלגות לכדי "אחדות העבודה" (אחרי מלה"ע הראשונה), מפלגה שהפכה מקץ כמה שנים למפא"י והעניקה לו את הכוח להנהיג יישוב קטן וחזק מאוד ונחוש להשתלט ולהתרחב יכול לראות את מה שהתחולל באותה מזרח אירופה שבה נולדו האבות. לטובת מדינות לאום חדשות גורשו מיליוני בני אדם ממקומות שבהם ישבו משך דורות בשם הלאומיות, שזיהתה כמין טירוף זהות בין שפה, אתניות וטריטוריה. אי אפשר להבין את האכזריות הציונית בלי להבין שמחולליה נולדו והתבגרו בעולם שבו לאומיות כללה השמדה של השכן.
זה הקטע...