כתבתי קטע כתיבה שלי עכשיו,איך הוא? הרגשתם שמשהו נגע בהם מתוכו?

היי אתה.
אתה לא יודע שאני שמה,אתה לא יודע שאני קיימת.
הכוונה היא לנפש שלי,אלא על מי עוד חשבת טיפשון?
אני שמה לבד,עם הרובה הזה.
אותו הרובה שאתה משליך אליי את חיצו מידי יום.
אותם חיצי הדאגה שלך אליי,אותם חיצי האהבה,אותם חיצי האכפתיות.
והם שמה מאחורי, מאיימים,מקללים.
הם אומרים שעוד מילה ואני כבר עוד יותר עמוק באדמה,אך שנינו לא מתייחסים.
כפי שלימדת אותי.
אתה לימדת אותי מלא דברים,לימדת אותי איך להגן על עצמי,לימדת אותי מה זאת אכפתיות אמיתית,מה זאת חברות אמיתית.
אני רוצה שתשמע ותקשיבו לנשמה שלי,ואני ואתה תמיד מתים.
ואתה לא חושב על הנפש האמיתית שלי.
אתה כן מגן עליי מהם,מאותם האנשים האלה מאותם ה"הורים" האלה.
ואני מפחדת,מכל מילה שנאמרת,שנשלחת אליי כחץ,והפעם? החץ של אותם האנשים האלה,אותו החץ שמראה עד כמה אני פגיעה,האם אני חלשה או חזקה,מה שמעיד האם הפעם אלחם,או שאולי אני אתמודד,או שאברח.
ואני קוראת לך,אני מרגישה מתה,כשאתה בא.
אני מרגישה שאין תקווה ושוב תקרא אותי כמו ספר פתוח,ורק תגן עליי.
ואני רוצה,רוצה לשתף עוד על המשפחה שלי,אך גם רוצה לדעת הרבה יותר עליך.
ואני? עומדת שמה קפואה ומפוחדת,ונותנת לחיציך להמשיך להישלח אליי.