הייתי בבית ספר ובכיתי בשקט מוחלט והסתובבתי עם עיניים דומעות והלכתי ליד ידידים שלי עם הגב אליהם (אבל הם ראו שאני בוכה) והם לא אמרו או עשו כלום, רק אחד שם לי יד על הראש ואז הסתובבתי אליהם והם דיברו איתי רגיל כזה למרות שהם ידעו שכואב לי. ואז גם ראיתי את החברה הכי טובה שלי והיא התחמקה ממני, אז הלכתי לשבת בחוץ בקצה של איזה צוק בחצר של הבית ספר (אין לנו צוק בבית ספר האמיתי אגב) וקיפלתי את הרגליים כזה והסתכלתי על הנוף והמשכתי לבכות בלי שום קול ומישהו אחר מהשכבה שאני לא כל כך מכירה שישב שם אבל רחוק ממני ראה אותי אבל נשאר להיות עם עצמו. ואז התעוררתי.
מה זה אומר עליי לדעתכם? כאילו בתת מודע, לא על "העתיד שלי".