איך מערכת החינוך הרסה לכם את החיים?

אני + חרדה חברתית = מערכת החינוך
אין פתרון

מרגיש אותו דבר אבל אני לא חושב שזה מדרדר את היכולות שלי אני יותר בכיוון של מבזבז את הזמן שלי

שואל השאלה:
הקיום שלנו כל כך פתטי
צודק.. סתם מבזבזים 12 שנים מהחיים שלנו על דברים שנשכח בסופו של דבר..

נראה שרובנו איבדנו את שמחת החיים בגלל מערכת החינוך

זה מבזבז לי כל כך הרבה זמן שיכולתי לעשות בו דברים שאני אוהבת לעשות.
ונגיד שהייתי יכולה ללמוד את החומר של בית ספר לבד, הייתי לומדת את זה הרבה יותר מהר כי כשהמורה מלמדת אני לא באמת מקשיבה לה, אני קוראת את החומר מהספר ומבינה תוך 2 דקות.
ואני לא מבינה למה צריך בכלל את כל הלחץ של המבחנים והבחנים כל שבוע ומצפים מאיתנו להתנהג כמו רובוט כמו שכתבת למעלה.
יש אצלי בכיתה ילדים שמתנהגים כמו פאקינג רובוט.
חוץ מזה המצב החברתי שלי ממש חרא וזה פשוט הדבר שהכי מדכא אותי.

שואל השאלה:
סוני וגאס זה גרוע!
את כל כך צודקת.
כולם מסביבי יוצאים נגדי ואומרים שאני מטומטמת שאני חושבת ככה.. אבל אם נעצור שניה ונסתכל טוב טוב, נבין שאנחנו רודפים אחרי מספרים על הדפים במשך 12 שנה. ואני עוד בכיתה מדעית כך שהמון תלמידים אצלי מתנהגים כמו רובוטים ומפתחים אובססיה רצינית למספרים על דפים.
בעוד שפעם אחת המורה הציעה לעשות עבודה יצירתית והתרגשתי כשהיא אמרה את זה, אבל לצערי כולם היו נגד, ואמרו שעדיף לעשות בוחן... זה פשוט עצוב שהבית ספר מדכא את היצירתיות שזה מגיע למצב שילדים לא רוצים לעשות עבודה יצירתית,כי הם איבדו את היצירתיות שלהם ממזמן.

אני רק בת 14, וכנראה זה שאני לא יודעת מה האישיות שלי ואני כל כך מבולבלת, אבל זו גם ההשפעה של מערכת החינוך עלינו.

צודקת

יש לי חרדה חברתית ומארחת החינוך רק דפקה לי אותה עוד יותר

חח גם אני בכיתה מדעית.
בדיוק אותו המצב.
אצלנו דווקא כן נותנים לעשות עבודות יצירתיות, אבל כל העבודות אותו דבר!
אין אפילו טיפת מקוריות!
ונגיד שיש עבודה יצירתית שאנחנו עובדים בה בקבוצות ואני מציעה רעיון מקורי אף אחד לא מתייחס אליי בכלל. כולם רוצים לעשות את מה שכולם עושים. אז פשוט כבר התייאשתי והפסקתי להציע.
גם כשאני עובדת לבד אני כבר פוחדת לעשות משהו מקורי כי אני פוחדת שיצחקו עליי בגלל מה שעשיתי.
ילדים פשוט אובססיביים לציונים.
זה בסך הכל מספר! והמספר הזה לא הולך לעזור לכם בשום דבר בחיים! יש ילדים שעל ציון 98 מתווכחים עם המורה!

שואל השאלה:
אל תפחדי להציג רעיונות, כי את עצמך! וזה שהם עוקבים אחרי החברה ועושים את אותו הדבר זו כבר בעיה שלהם. את יותר מיוחדת! ויש עוד אנשים בעולם שהיו מתים להיות כמוך, אולי הילדים פשוט מקנאים, אולי לא. אני יודעת שזה נשמע קיטשי, אבל באמת שאת לא צריכה להתייחס או לחשוב על מה שאומרים. את עושה מה שבא לך ומה שנראה לך נכון. אני יודעת שזה יהיה קשה בהתחלה, גם אני הייתי ככה פעם, אבל תראי שזה באמת יעבור עם הזמן. לי לא אכפת ממה שאומרים עליי כי אני יודעת שאילו החיים שלי ולא של אף אחד, ורק אני מחליטה מה טוב לי ומה לא. אז פעם הבאה שתצטרכו לעשות משהו יצירתי, לכי על זה! תהפכי את המחשבות שלך למציאות! אני בטוחה שתצליחי! :)

הכפילה לי את הדיספוריה פי 5 בערך
האשימה אותמ כשעברתי הטרדות מיניות

תודה רבה לך!

אותו הדבר כמוך

גם זה גומר לי על החיים בצורה מוגזמת

אני + מערכת החינוך - חברים + שנאה עצמית =אני

אני בקרוב בת 20 ומערכת החינוך דפקה בי כל טיפת ביטחון שאולי יכול היה להיות לי היום, זה מונע ממני להכיר חברים, בני זוג, לאהוב את עצמי ולממש את עצמי, במקום זה אני עסוקה בלהיות חרדה, לשנוא את עצמי וללמוד לחיות בודדה. כי מערכת החינוך לימדה אותי היסטוריה, אזרחות, מתמטיקה, וכמה שזה חשוב להיות פאקינג מושלם בעולם שכולו שקר, אמרתי את שלי, ביי

דיכאון, חרדה, שנאה עצמית, הערכה העצמית שלי ירדה, בזבוז זמן.

עשתה אותי פרפקציוניסטית בגבול הטעם הרע.
אני כבר מתחילה לשנוא את החיים שלי (גם אני בכיתה מדעית ויש לנו המון לחץ יחסית לכיתות ח הרגילות)

שואל השאלה:
לנו עוד לא עשו עבודה יצירתית בכלל, המורה שלי לביולוגיה רק הציעה עבודה יצירתית וכולם אמרו שלא ועדיף להיבחן.. אני רק מקווה שהיא לא תשנה את דעתה.. כי זה אולי יתן לתלמידים הזדמנות לחשוב יותר לעומק ולצאת מהקופסה, משהו שאני בספק שיקרה...
והכיתה המדעית כבר גרמה לי לאבד מוטיבציה ולחשוב שאם אני לא אקבל מספר גבוה אני אהיה מנקת רחובות.
ואותי בכלל מעניין יותר ציור, אף פעם לא ראיתי את עצמי עובדת בהייטק.. אבל אני לא יודעת אם אפשר בכלל לחיות בתור מעצב גרפי..
וזה עצוב לדעתי שאם אתה לא עובד בעבודה נחשבת ולא מקבל המוןן חתיכות נייר אתה כישלון.

כאילו שלא תבינו לא נכון, אני בעד השכלה ולמידה, אבל לא בצורה כזו של פיתוח אובססיה וחרדה על מספרים.