איך מה שכתבתי לדעתכם?

לקח לי זמן עד שהבנתי שאהבה בגיל שלנו זה שטויות, הבנתי את זה בגלל שאני נפגעתי מאהבה, ובגלל זה הבטחתי לעצמי שאנשים שאוהבים אותי לא יפגעו ממני.
האמת אני יותר אוהבת את הלבד, אף פעם לא אהבתי רעש ואנשים, יש אומנם אנשים שחשובים לי אבל לא באמת אכפת לי ממישהו אני כבר הפסקתי להאמין באנשים.
אני יכולה להיות הכי חמודה וביישנית אבל כשאני שונאת זאת שנאה רעה שיכולה להתפוצץ על כל אחד.
אבל יש לי בעיה, אני סולחת מהר מידי, וכל פעם שסלחתי התאכזבתי מחדש, אז רציתי להיות חרא כמוהם וגם את זה קשה לי לעשות.
ומי שמכיר אותי יודע שאני בנאדם שונה, אבל שונה ומיוחד נשאר בצד, ואני לא רוצה להיות בצד, רוצה להיות במרכז ושכולם יאהבו את מה שהם רואים אבל זה לא אפשרי.
אז אולי אני לא הכי יפה ולא הכי חכמה אבל אני לא פחות מאף אחד.
אני לא רוצה שיהיה מישהו שיצליח להפיל אותי אבל החיים תמיד צודקים ואי אפשר להפנות להם גב.