מה דעתכם על מה שכתבתי? אשמח לכמה שיותר ביקורות

למה נכנסתי להרפתקה הזו, ולא הרפיתי כשהייתי צריכה להרפות.
למה סבלתי, התחפרתי לעומק במחשבות שווא, נותנת לבדיון להערפיל את מוחי.
למה איני יכולה לחיות בלי לחשוב על האדם הזה שהכרתי, למה דווקא הוא נכנס לליבי. למה אני צריכה אותו בכלל, למה אני כל כך זקוקה לחום של האדם הזה, והוא לכאורה אינו אלא כלום בחיי.
למה, למה אני ממשיכה להשלות את עצמי ששכחתי, כשבלב אני פגועה, מתגעגעת כל כך למבט, לחיוך, לתשומת הלב.
למה אני צריכה בכלל את תשומת הלב שלו? למה איני יכולה לעמוד בזכות עצמי.
למה כואב לי עכשיו בלב. למה?