אני מרגישה שאני הורסת לעצמי כל דבר טוב (בת 17 וחצי)

הרבה פעמים קורה שמתחילים איתי בנים ונגיד במועדונים אני מרגישה שזה בגלל הגוף שלי או איך שאני רוקדת וברור שזה ככה ואני ישר מסרבת כדי לא ליצור רושם לא נכון לגבי עצמי (בסופו של דבר תמיד שאת זורמת עם מישהו הוא שיכור ורק מחפש לדחוף לך לשון לגרון)
וכשזה לא במועדונים ונגיד זה באינסטגרם בוואטסאפ ובמציאות אני תמיד מחפשת את הבעייתיות את הסיבה למה לרדת מזה, גם כשאני רוצה מישהו והוא רוצה אותי יוצא שאני מבחינה בסימנים רק אחרי שהוא מתקדם הלאה וחברות קרובות שלי פשוט נותנות לי להרגיש כאילו אני חיה בסרט למרות שאני כמעט אף פעם משתפת אותם לגבי קטעים עם בנים או בכללי על תחושות שלי שקשורות בעניין וחברות שהן לא כאלה קרובות אליי תמיד מחמיאות לי על יופי אופי וכאלה ואני תמיד מתייחסת לאנשים שקרובים אליי בנימוס וכבוד ואני תמיד נאמנה לאנשים שחשובים לי אז אני לא מבינה למה יש לי את התחושות האלה עם חברות שלי או שזה סתם בראש שלי..
אני ישר מסיימת דברים או לא נותנת להם להמשיך יותר מדי כי אני מאבדת עניין מהר או חושבת שהכל נעשה כדי לעשות ממני צחוק.. ואני באמת רוצה להכיר מישהו ואני יודעת שאני בן אדם טוב זה פשוט סתם מעצבן
דרך אגב אני תמיד משדרת ביטחון מול בנים לא אובר אבל אני לא בן אדם חלש אופי, אתם חושבים שזה עניין של חוסר ביטחון ופחד מליצור מערכת יחסים או חוסר אמון באנשים?