39 תשובות
אולי את צריכה ללמוד לשלוט בכעסים שלך, ללמוד שליטה עצמית בעצמך. אולי קרה לך משהו בעבר שגרם לך להתנהג ככה?
יש לך את מה שנקרא גיל ההתבגרות.
ההורמונים שלך מתגברים ואת יותר כועסת
ויש לך דחף להרוס דברים
אני מבינה אותך
אם בא לך לפרוק זעם או לריב קצת
אני פה
שואל השאלה:
סיימתי את גיל ההתבגרות לא מזמן וזה משהו מעבר לזה
אנונימית
אני מאוד מבינה אותך כי אני הרגשתי ועדיין מרגישה קצת ככה.
תחשבי על כל הדברים הטובים שיכולים לצאת מזה אם לא תתנהגי את זה, תנסי להתרכז בדברים שאת אוהבת שלא פוגעים בעצמך ואחרים ואם אין אז תמצאי.
אני יודעת שזה לא הכי עוזר ולא כל כך מעניין, אבל התקופה הזאת תעבור לאט לאט, תתאזרי בסבלנות וחוזק.
שואל השאלה:
אני לא יכולה להפסיק את זה, אני לא שולטת בזה הרבה פעמים זה פשוט קורה ואני אפילו לא שמה לב שאני הורסת..
אנונימית
מבין אותך, גם אני ככה בדיוק
טיפול פסיכולוגי עוזר לי.
אנונימי
שואל השאלה:
אני בטיפול פסיכולוגי אבל גם שם אני הורסת.. כל פעם שהקשר ביני לבין הפסיכולוגית נהיה טוב אני פשוט הורסת אותו ומתרחקת
אנונימית
אולי תנסי לתקן את זה איכשהו? לנסות להתקרב ולעשות ההפך מהרס, יהיה קשה, אבל קל יותר להרוס וקשה יותר לתקן, זו עבודה עצמית
גם אני ככה אבל יש לי בעיה נפשית שגורמת לי להתנהג ככה.
את מוכרחה להפסיק לשתות ולחתוך, עשיתי את זה בעבר וזה רק הרס אותי, העצים את הריקנות, הגביר את הדיכאון.
לפי התיאור שלך נראה שאת מרגישה כמו טורנדו שהורס את הכל ואת עצמו, לצערי עדיין לא מצאתי דרך להתמודד עם היצר העז להרס עצמי.
אנונימית
נסו למצוא דרכים להתנגד ליצר הרס עצמי, משהו שפחות פוגעני ומזיק.
שואל השאלה:
אנונימית -
אם עוד לא מצאת דרך לדכא את היצר איך הפסקת לחתוך ולשתות? ממש קשה לי לחשוב על להפסיק את זה זה ממש אוטומטי אצלי
אנונימית
תראי בעיקרון אין לי טיפים בשבילך כדי לשנות את זה, כי כמו שאמרתי אני די באותו המצב ואני בעצמי לא מוצא פתרון. אם זה מעודד אותך, את לא לבד בזה. סורי שאני קלישאתי, פשוט אני לא יודע איזה מילים היו מעודדות אותי אם הייתי את. בת כמה את?
אנונימי
גם אצלי זה אוטומטי, דחף שמופיע אחרי טריגר קטן או ללא סיבה. אני מדחיקה אותו או שנותנת לו להפוך להתקף חרדה שמתיש אותי.
בהדחקה אני בוחרת להתייחס לדחפים האלו בתור סוג של התקפים זמניים, כי הדחף לא נמשך מהרגש שאתעורר עד שאלך לישון אלא מספר דקות-שעות. בהתקפי החרדה אני נותנת לו להתעצם ובסופו של דבר אחרי שההתקף חולף אני עייפה ובסופו של דבר נרדמת.
אנונימית
שואל השאלה:
בת 20
הטיפול הפסיכולוגי עוזר לך?
ואנונימית, אני מרגישה בדיוק כמוך החרדה נמצאת כל הזמן
אנונימית
למרות שלא שאלת אותי, עברתי כבר 3 פסיכולוגים ובקרוב אעבור לרביעי, עובדים סוציאלים, לא מעט פסיכיאטרים, כדורים שונים ואישפוז פסיכיאטרי - כלום לא עזר לי.
אולי את תהיי כמו האנונימי שהגיב פה ופסיכולוג יעזור לך.
אנונימית
תהיו חזקים, שואלת השאלה, אנונימי ואנונימית, אל תתנו לזה להרוס אתכם, מצאו משהו שהוא פחות מזיק, עשו משהו טוב בשבילם, התנדבו או תתרמו צדקה או מעשה טוב. אולי את צריכה פסיכולוג או אשפוז, אולי את צריכה לעזור לעצמך או לתרום משהו לעולם, יודעת, להתנדב בעמותות, צדקה, תרומה, משהו שלא יפגע בך אלא יתרום לך להרגשה טובה^
שואל השאלה:
אני גם נפגשתי עם פסיכיאטרים ואני לוקחת כדורים ואני כבר מתחילה לחשוב ששום דבר לא יעזור לי
הטיפול לוקח המון זמן כי אני עסוקה בלהרוס אותו כל הזמן
אנונימית
קיבלת אבחנה? אם כן, תקראי על האבחנה שלך, מאמרים, סרטים, סרטונים, ולוגים של אנשים עם מה שיש לך, בלוגים.
תקראי מה מטגרר אותה, מה מחמיר אותה, למה את מגיבה ככה לסיטואציות מסוימות, אילו תחושות גורמות לך להרגיש דברים אחרים (למשל אם את ממש עצבנית, לפתע בנקודת השיא של הכעס זה מתחלף לעצב עמוק), אילו איזורים במוח גורמים למה שיש לך, מה גורם להפרעה להתפתח, מה הפרוגנזה שלה בעתיד (החמרה או שיפור) ועוד.
אולי זה רע לקרוא על הבעיה שלך, אבל זה יגרום לך להרגיש פחות חסרת אונים.
אנונימית
אל תחשבי ככה, אל תהיי עסוקה בלהרוס אותו, תהיי עסוקה בלתרום ולקדם את עצמך כל הזמן, דבר כן יעזור לך, עשי משהו טוב במקום משהו רע, כמו שאמרתי לך למעלה וגם לאנוימי ואנונימית, במקום הרס עצמי, תיקון עצמי, מעשים טובים או התנדבות, תעזרו לאנשים, תהיה לך תחושה טובה.
שואל השאלה:
לא ביקשתי לדעת מה האבחנה שלי כי אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת.. אבל זה די ברור שזה הפרעת אישיות גבולית, דיכאון חרדה, ועוד כמה (OCD והפרעות מצב רוח)
אנונימית
הייתה לי תחושה שאת גבולית, האבחנה שלך דומה לשלי (רק שאין לי OCD לחלוטין, רק קווים של ההפרעה)
אנונימית
שואל השאלה:
זה נשמע גבולי?
אנונימית
אני לא יכולה לאבחן, אבל את פשוט מאוד מזכירה לי את עצמי.
אנונימית
דווקא כדאי לך ללכת לאבחון. ואז תדעי איזה טיפול את צריכה.

חשוב מאוד: אחרי האבחון, תבדקי שבאמת יש לך את זה, בוויקיפדיה, יוטיוב, ומאמרים באינטרנט.

אני הלכתי לפסיכיאטר לאבחון, אבל הוא התעקש להגיד שיש לי משהו שאין לי. אז אני אלך לפסיכיאטר אחר, לקבל חוות דעת שנייה.
יש לי טראומת xונ0, לא scd
אוקי, דיכאון אולי אפשר להתגבר על זה, חרדה, אני די מקווה שיהיה לזה פתרון, אולי יש, כל אחד מוצא מה שמתאים לו להתגבר על זה, הפרעות גבוליות כמו OCD, טוב פה נתקעתי, אני מקווה שתצליחי להתגבר על החרדות והפרעה הזו, גם של מצב רוח, שמעתי שזה נורא לחיות עם הפרעה הזו וכל הזמן לעשות אותו דבר מתוך פחד שאולי טעית, אני על בטוח לא הייתי יודעת מה לעשות, חבל שאין לזה פתרון. דיכאון אולי אפשר להתגבר, אני מכירה פה כאלה שעברו את זה, חרדה יש דברים שיכולים לעזור כנראה, והפרעה גבולית כמו OCD זו בעיה, חבל שאין לזה פתרון טוב יותר מתרופות או טיפולים, תהיי צריכה למצוא דרך להתגבר על זה איכשהו, אני מקווה שתצליחי, והפרעות מצב רוח, אוף, אלו דברים שצריך שיהיו להם פתרונות טובים יותר. יצא לי ללמוד על זה קצת, על כל הפרעות האלה דרך אתר שמראה ציורים של אנשים שיש להם חרדה או דיכאון, ואלוקים זה היה מדכא ועצוב לראות ציורים כאלה. אני מקווה שתצליחי להחלים מכל זה ולחיות רגיל, אני חושבת שהדבר שיכול לעזור לך, הוא שידברו אתך כעל אדם רגיל במקום שיתנהגו עליך כעל מסכנה, אני ניסיתי לדבר עם מישהי שהיא עוברת משהו אחר, בצורה שונה וזה היה לדבר אתה כאילו היא אדם רגיל, בלי כל בעיות שיש לה וזה עזר, היא קבלה יחס רגיל שהיא רגילה ולא איזו מישהי מסכנה ואומללה, אולי זה מה שיכול לעזור לך. אולי, זה תלוי מה יכול לעזור לך. רפואה שלמה והחלמה מהירה מכל זה..-.
שואל השאלה:
מאמינה שיש לפסיכולוגית שלי אבחנה לגביי אבל אני לא ממש רוצה לבקש ממנה כי היא לא אוהבת להיכנס להגדרות
ואני בטוחה שיש לי את זה כמעט כולם מסביב חושבים ככה
אנונימית
אני בן 18. הטיפול עוזר לי להבין דברים ולמקד את המחשבות שלי. זה כן עושה לי טוב באיזשהי מידה מסויימת, אבל כנראה שההרגשה עצמה לא תיעלם בלי כדורים פסיכיאטרים שאני נמנע מהם בגלל תופעות לוואי וכו'. אני פשוט חי עם זה, וזה קשה אבל אני משתדל להפוך את המגרעות שלי למעלות. אני אוהב לכתוב ולצייר למשל. הטאמבלר גם די עוזר לי כשאני חושב על זה, אם כמה שזה נשמע טיפשי אולי. כשאת מרבלגת תמונות שמוצאות חן בעינייך (בין אם זה שריפות ובין אם זה גוויות של אנשים מרוסקים (gore וכדו')) זה מכניס את הרגשות ההרסניות שלך לפרופורציה, התממשות ההרס שלך בחיים האמיתיים אולי תפחת וההיחשפות שלך לכל התמונות ההרסניות יכולות לספק לך את מנת ההרס שאת זקוקה לה. אך מצד שני זה יכול להיות גם מסוכן, כי זה יכול לתת לך רעיונות למעשים כאלו או אחרים. אני לא יודע אם זה באמת יעזור לך במשהו. זה טיפ שאני קיבלתי, ואני חושב שזה כן עוזר לי, לא להפסיק להיות האדם שאני, אלא לקבל את עצמי. והקבלה העצמית לדעתי היא המפתח לחיים טובים. גם אם אנחנו הולכים את כל הדרך עם רגל צולעת, וגם אם אין לזה משמעות.
אנונימי
עשית אבחון? אני מקווה שתצליחי למצוא פתרון להתגבר על זה. מצעטרת שאין לי איך לעזור לך לגבי שאר הדברים, לגבי דיכאון אני יודעת שיש כאלה שהצליחו לעבור אותו דרך דברים מסיומים ואולי גם חרדה, אבל הפרעות גבוליות וזה, זה די מצב די תקוע, אני מתפללת ומקווה שבעתיד המדע ימצא דרך טובה לרפא אנשים מזה, תרופות או משהו, אפילו מחקרים שמראים שיש פריצת דרך להתגבר על כל הפרעות האלה, כי חבל שיש אנשים שסובלים מזה ולא מצאו לזה פתרונות מעולים... חבל שיש אנשים שלא יכולים לחיות רגיל בגלל זה:(
את טועה אורה ושמחה, הפרעת אישיות גבולית אלו קווי אופי מגיל קטן, חיים איתם. OCD עד כמה שהוא קשה, הוא לא קווי אופי של הבן אדם.
לא ניתן לרפא BPD, אין תרופה שמטפלת, ניתן לתת כדורים לאיזון שגם הם לא תמיד עוזרים.

עצה נוספת שדומה למה שאנונימי אמר - לפתוח עמוד פריקות באינסטגרם, זה מאוד עוזר לי לסדר את המחשבות שבראש.
אנונימית
שואל השאלה:
אני מוציאה את ההרסנות גם דרך סרטי האימה שאני רואה אבל הבעיה היא כשאני כועסת ומאבדת שליטה המחשבות שלי והפעולות שלי נהיים מפחידים יותר
אנונימית
בסדר סליחה...-. אני מקווה שיהיה אפשר לרפא, ולא התכוונתי לפגוע באנשים פה, אולי הייתי צריכה לנסח את זה אחרת, פשוט כואב לי שאין פתרונות לזה, אול יש וחיים עם זה, אני מנסה ללמוד את התחום הזה ולהבין.. כדורים עוזרים רק לסיפטומים, לא למקור, אני דווקא מאמינה בעתיד, המדע אולי ימצא דרך לרפא דברים כאלה או תרופה מעולה יותר שלא עושה תופעות לוואי, לא משהו שלוקחים או בולעים פיזית, אלא משהו אחר, זו התקווה שלי בעתיד. אולי סרטי אימה הם לא רעיון טוב כל כך להוציא את זה אם זה הופך את המחשבות שלך והפעולות למסוכנות יותר.. אולי בלוג או יומן יעזור לך, צריך לחשוב על דרכים להוציא את זה בלי זה יהיה יותר מסוכן או מפחיד מדי, שירים, ציורים, כושר, לא יודעת.. אגב אני רוצה לבקש סליחה עם דברי פגעו באנשים שעוברים את זה, דיכאון או הפרעות כלשהן, אם זה פגע בכם בדרך או בצורה כלשהי, אני מצעטרת שאמרתי דברים שהם לא נכונים, אני מנסה ללמוד את העסק הזה. אז שואלת השאלה ואנונימי וגם אנונימית, סליחה אם זה פגע בכם או לא יודעת.
כשיש לך התקפי זעם תעשי הליכה מצד לצד בחדר, הליכה ברחוב, תקבלי את המחשבות כחלק מהזעם ושהן יחלפו בסוף. זה מאוד עוזר לי להוציא את העצבים בהליכה.
את גם יכולה לקחת קוביות קרח ולזרוק אותן על הרצפה/מדרכה, לבעוט בכדור, לקרוע דפים, לקשקש חזק עם עיפרון על דף, לצייר על הידיים, לשמוע מוזיקה בווליום ממש גבוה, להרעיד את הרגליים, לטופף עם הידיים על משהו.
אנונימית
עצה טובה ^ כושר יכול לעזור, או שאפשר לכתוב את כל המחשבות שלך בדף או בפלאפון ואז למחוק את זה שלא יראו מה כתבת אם את לא רוצה שידעו את זה, תרביצי לכרית, או למיטה, תקחי נייר ותעשי ממנו כדור, נסי למצוא דרך לבטא את הכעס שלך בדרך פחות פוגעת, בהצלחה
שואל השאלה:
אוקיי, אני אשתדל להשתמש בעצות שלכם, לפעמים הזעם הוא עצום שהשיטות האלה לא יעזרו לי אבל מקווה שלא אכנע לו תודה, אתם מדהימים 3>
אנונימית
את מדהימה בעצמך
אנונימי
אם יש לך שאלות נוספות על BPD בעתיד, השארתי את ההתראות פה ככה שתוכלי לשאול אותי.
לגבי התקפי זעם קיצוניים, רק ההליכות עוזרות לי, אני מוציאה את העצבים בהליכה ובגלל שזה מעייף פיזית את תהיי רגועה יותר, תנסי גם.
המון בהצלחה 3>
אנונימית
תשחקי GTA 5, לי זה מאוד עוזר לשחרר לחץ וכעסים.
ובפלאפון תשחקי GTA San Andreas

וזה גם כיף (;
יש לי טראומת xונ0, לא scd
תהיי חזקה. תומכת בך ומאמינה בך:)
אני כמוך תבואי לפרטי אני יגיד לך מה יעזור לך עדיף לא לרשום את זה פה