אני מרגישה עצובה, ובודדה. זה ארוך אבל בבקשה אני חייבת עידוד

אני מרגישה שאין לי חברות, אין לי הרבה רק איזה שלוש מהעיר שלי ורק אחת מהן אמיתית באמת.
הדבר היחידי שמחזיק אותי בחיים הוא החבר שלי, אבל איתו אני נפגשת רק פעם בשבועיים בגלל המרחק. ואפילו לא נפגשנו חודש רק בגלל שהיו לי עומס בלימודים ורק שבוע הבא אני אראה איתו.
המשפחה שלי תמיד נותנת לי הרגשה שאני יכולה לסמוך עליהם, אבל משום מה תמיד יש לי הרגשה שאם אני אספר להם משהו באיזשהו ריב קטן שיהיה לנו בינינו הם ישתמשו בזה נגדי. אפילו על חבר שלי הם לא יודעים.
אני מנסה לחפש עבודה ואני לא מוצאת בשום מקום, אני חייבת עבודה בשביל להתחיל שיעורי נהיגה וגם סתם בשביל עצמי.
מלבד חבר שלי אין לי אף אחד בעולם שאני יכולה לסמוך עליו ושיבין אותי באמת.. אבל פעם בשבועיים זה מוגזם, אני לא יכולה להרגיש לבד כל כך הרבה זמן.. וביום שחס וחלילה ניפרד? מה ישאר לי אז? כלום! פאקינג אני בחיים רק בשבילו!
מה אני עושה עם החיים שלי? שונאת להיות מוקפת באנשים ולהרגיש לבד..