22 תשובות
שאין להם חיים
אנונימי
כשעוברים עלייך דברים ואת כותבת משהו אבל אז מבקשים לראות ולא נעים לך להראות כי זה אישי מידי
שיש דברים שהיית רוצה לשתף אבל אתה לא יכול וגם הרבה טקסטים לא כולם יבינו מה עומד מאחורי זה
בעיקר למי לשתף ואת מי זה יעניין ואיפה לפרסם להעלות מודעות וכו'
שאין כוח לקום ולכתוב.
מחסום כתיבה.
שהדמויות שלך תופסות את הפיקוד ואת כזה לא!!! היית צריך לצאת לדייט עם זהבה!!! לא עם רבקה!!!!
שאתה נקשר לדמויות יותר מדי ואז הוא החליט למות משומקום!!!! למה את מתת?!
מחסום כתיבה.
שהדמויות שלך תופסות את הפיקוד ואת כזה לא!!! היית צריך לצאת לדייט עם זהבה!!! לא עם רבקה!!!!
שאתה נקשר לדמויות יותר מדי ואז הוא החליט למות משומקום!!!! למה את מתת?!
כשרעיונות טובים צצים בזמן שאי אפשר לכתוב וכשאתה יושב מול המסך כדי לכתוב אתה לא מצליח לכתוב כלום.
שיוצא שאתה כותב כמה טקסטים שונים על אותו רעיון בלי להתכוון וזה כבר נעשה מאוס, או שרעיון אחד שרצית בטקסט אחר מתאים כבר לטקסט ההוא וכל מיני כאלה
שאתה כותב ואחרי כמה זמן קורה משהו ואותו טקסט מקבל משמעות שונה לגמרי.
או שאתה מתחרט על זה שכתבת את אותו הטקסט
או שאתה מתחרט על זה שכתבת את אותו הטקסט
שנשבר החוד
אנשים שרואים שאתה כותב ובכל זאת מתעקשים להפריע לך בכוונה!
כשהמילים מתבלבלות כי אני כותבת מהר
חוסר יכולת לזהות מה כתבתי
כשהמילים מתבלבלות כי אני כותבת מהר
חוסר יכולת לזהות מה כתבתי
שכחת מה רצית לכתוב
הודעה בוואטספ שהוציאה אותך מריכוז
שבאלך לשלוח ואין לך למי
קולט שיצא משפט לא הגיוני
שמילה לא מתחרזת בפאקינג כלום אז אתה משנה את כל המשפט
הודעה בוואטספ שהוציאה אותך מריכוז
שבאלך לשלוח ואין לך למי
קולט שיצא משפט לא הגיוני
שמילה לא מתחרזת בפאקינג כלום אז אתה משנה את כל המשפט
(בעיה של כותבים במחשב בעיקר)
פתחת מסמך word, יש לך השראה לכתוב, סוף סוף צברת כוח ואתה מתחיל להקליד *כעבור שעה-שעתיים* קולטים שכתבת כל כך הרבה מתגאה בעצמך ואז....
בעצם כתבת הכל באנגלית.
פתחת מסמך word, יש לך השראה לכתוב, סוף סוף צברת כוח ואתה מתחיל להקליד *כעבור שעה-שעתיים* קולטים שכתבת כל כך הרבה מתגאה בעצמך ואז....
בעצם כתבת הכל באנגלית.
שאתה לא יודע לבטא את מה שאתה רוצה להגיד
אנונימית
כשהמחברת נרטבת
כשהעט מפסיק לעבוד בדיוק באמצע קטע
כשאין מה לכתוב
כשמנסים לכתוב משהו בצורה שונה וזה יוצא ממש גרוע
הפסקת חשמל.
כשהעט מפסיק לעבוד בדיוק באמצע קטע
כשאין מה לכתוב
כשמנסים לכתוב משהו בצורה שונה וזה יוצא ממש גרוע
הפסקת חשמל.
מחסום כתיבה חוסר מוזה חוסר חיבור למה שיוצא
כשאתה כותב משהו באמצע שיעור ןפוחד שהמורה תיקח ותקרא את זה.
מזל שהן לא תופסות אותי
מזל שהן לא תופסות אותי
שיש השראה מטורפת להמשך הסיפור אבל זה אמצע הלילה אז אתם אומרים כזה נישן מחר אחריי בית ספר נשלים. ושאתם לא מצליחים לישון מהמחשבה על מה שרציתם לכתוב אתם מבינים שאתם בבעיה חח
מחסום כתיבה
אנשים שמנצלים אתזה שאתם כותבים מהלב ובוחרים לצחוק עליכם
חוסר מוטיבציה כשאנשים לא נכנסים לבלוג
אנשים שמנצלים אתזה שאתם כותבים מהלב ובוחרים לצחוק עליכם
חוסר מוטיבציה כשאנשים לא נכנסים לבלוג
כשמצד אחד יש לך את הרעיון לעלילה הכי טובה בעולם מצד שני אתה לא יודע איך להתחיל לכתוב את זה
כמובן מחסום כתיבה
כשאתה מבקש מחברים ביקורת והם מתלוננים שזה ארוך ואתה רוצה לצרוח עליהם את הנשמה שלך כי ישבת כמה ימים לכתוב וזה 20 דקות לקרוא מקסימוםם!!!
כשאתה קורא משהו ישן ואתה חושב לעצמך שאם היית צריך לתת לעצמך ציון על החרא, הוא היה נמוך יותר מאייקיו של נעל.
כשאתה רוצה לחשוב על רעיון חדש ואין לך כלום.
כשאתה רואה כמה הערכה מקבלים ילדים שמציירים ומפסלים ושרים ומנגנים, ורק לך מורידים נקודות על עבודות כי חושבים שהעתקת אותן.
כשתמיד נופלות עליך החלקים של הכתיבה בעבודות, או שאף אחד לא סומך עליך בכלל בקטע הזה. אף פעם לא באמצע.
כשאנשים לא מחשיבים כתיבה כאומנות. פשוט... לא.
כשאתה מתכנן את הפרטים הכי קטנים, ופתאום באמצע הסיפור אתה קולט שהאופי של הדמות השתנה לגמרי.
כשאתה מקליד כל כך מהר שאתה מפספס רווחים, והאותיות מתבלבלות. "כשאני" הופך ל"כשנאי", "גם" הופך ל"כם" או "דפ" בדרך כלל, "היא" הופך ל"החא", "אתה" הופך ל"את ה", ולפעמים יוצאת לך שורה כמו "החא אמרננבכאס ויצאנ מהחדק באריקתהגלצ". (מבינים אותי? מי שלא הבין זה "היא אמרה בכעס ויצאה מהחדר בטריקת דלת")
כשמנסים לכתוב עם מוזיקה ברקע ומתחרפנים לאט.
כשמנסים לעצב דמות. בעיקר אם אתה מנסה לצייר אותה ואתה לא יודע לצייר טוב.
לחשוב על רעיון מדהים ועמוק, לשבת לכתוב אותו, ולמחרת לגלות שזה מרגיש כאילו החתול ישב על המקלדת. סליחה, החתול היה עושה את זה יותר טוב.
חרוזים לא מקוריים.
עד שאתה רוצה לכתוב...
כשמפריעים לך באמצע כי זה לא חשוב.
הזלזול של אנשים בספרות לפעמים... יש אנשים שממש מזלזלים בזה. זה ממש מעצבן.
העובדה ששום שיעור בבית ספר לא עוזר לך בכתיבה ספרותית. הדבר הכי קרוב זה שיעור ספרות, וילד בכיתה שלי קיבל 90 על להעתיק עלילה של משחק וידאו ולא להכניס בה שום פיסוק או אנטרים או שפה נכונה.
כשאתה מבין שעל עבודה של שנים לפעמים לא בטוח שתקבל כמעט כסף.
כשזה רק תחביב למרות שכל מה שאתה רוצה לעשות זה לשבת ולכתוב לנצח, ובהפסקות בין לבין לאכול ולקרוא וזה בערך הכל. רק אני?
ואחרון. להתחיל לכתוב ומשפטי פתיחה. זה סבל.
כשאתה מבקש מחברים ביקורת והם מתלוננים שזה ארוך ואתה רוצה לצרוח עליהם את הנשמה שלך כי ישבת כמה ימים לכתוב וזה 20 דקות לקרוא מקסימוםם!!!
כשאתה קורא משהו ישן ואתה חושב לעצמך שאם היית צריך לתת לעצמך ציון על החרא, הוא היה נמוך יותר מאייקיו של נעל.
כשאתה רוצה לחשוב על רעיון חדש ואין לך כלום.
כשאתה רואה כמה הערכה מקבלים ילדים שמציירים ומפסלים ושרים ומנגנים, ורק לך מורידים נקודות על עבודות כי חושבים שהעתקת אותן.
כשתמיד נופלות עליך החלקים של הכתיבה בעבודות, או שאף אחד לא סומך עליך בכלל בקטע הזה. אף פעם לא באמצע.
כשאנשים לא מחשיבים כתיבה כאומנות. פשוט... לא.
כשאתה מתכנן את הפרטים הכי קטנים, ופתאום באמצע הסיפור אתה קולט שהאופי של הדמות השתנה לגמרי.
כשאתה מקליד כל כך מהר שאתה מפספס רווחים, והאותיות מתבלבלות. "כשאני" הופך ל"כשנאי", "גם" הופך ל"כם" או "דפ" בדרך כלל, "היא" הופך ל"החא", "אתה" הופך ל"את ה", ולפעמים יוצאת לך שורה כמו "החא אמרננבכאס ויצאנ מהחדק באריקתהגלצ". (מבינים אותי? מי שלא הבין זה "היא אמרה בכעס ויצאה מהחדר בטריקת דלת")
כשמנסים לכתוב עם מוזיקה ברקע ומתחרפנים לאט.
כשמנסים לעצב דמות. בעיקר אם אתה מנסה לצייר אותה ואתה לא יודע לצייר טוב.
לחשוב על רעיון מדהים ועמוק, לשבת לכתוב אותו, ולמחרת לגלות שזה מרגיש כאילו החתול ישב על המקלדת. סליחה, החתול היה עושה את זה יותר טוב.
חרוזים לא מקוריים.
עד שאתה רוצה לכתוב...
כשמפריעים לך באמצע כי זה לא חשוב.
הזלזול של אנשים בספרות לפעמים... יש אנשים שממש מזלזלים בזה. זה ממש מעצבן.
העובדה ששום שיעור בבית ספר לא עוזר לך בכתיבה ספרותית. הדבר הכי קרוב זה שיעור ספרות, וילד בכיתה שלי קיבל 90 על להעתיק עלילה של משחק וידאו ולא להכניס בה שום פיסוק או אנטרים או שפה נכונה.
כשאתה מבין שעל עבודה של שנים לפעמים לא בטוח שתקבל כמעט כסף.
כשזה רק תחביב למרות שכל מה שאתה רוצה לעשות זה לשבת ולכתוב לנצח, ובהפסקות בין לבין לאכול ולקרוא וזה בערך הכל. רק אני?
ואחרון. להתחיל לכתוב ומשפטי פתיחה. זה סבל.
זה כזה נכון כל מה שכתבת.
ולא, לא רק את
יש לי עוד משהו להוסיף:
אנשים שחושבים שזה קל לכתוב סיפור. זה לא. צאו מהסרט
ולא-אין אף דמות בסיפור שמבוססת עליכם.
כשאני מבקשת ביקורת כנה-ומחמיאים לי כדי לא להעליב אותי.
ביקשתי מכם ביקורת כדי לדעת איפה להשתפר.. זה לא עוזר לי כשאומרים לי שאני כותבת יפה.
(כאילו תודה על המחמאה, אבל זה באמת לא כזה עוזר. אם בא לי לקבל מחמאות אני הולכת לאמא).
כשצריך לערוך את הסיפור אבל העצלנות משתלטת
הימים האלה שמרוב עומס אין בכלל רעיונות חדשים.
אנשים שלא מבינים שלבהות באוויר זה חלק הכרחי מתהליך הכתיבה.
ולא, לא רק את
יש לי עוד משהו להוסיף:
אנשים שחושבים שזה קל לכתוב סיפור. זה לא. צאו מהסרט
ולא-אין אף דמות בסיפור שמבוססת עליכם.
כשאני מבקשת ביקורת כנה-ומחמיאים לי כדי לא להעליב אותי.
ביקשתי מכם ביקורת כדי לדעת איפה להשתפר.. זה לא עוזר לי כשאומרים לי שאני כותבת יפה.
(כאילו תודה על המחמאה, אבל זה באמת לא כזה עוזר. אם בא לי לקבל מחמאות אני הולכת לאמא).
כשצריך לערוך את הסיפור אבל העצלנות משתלטת
הימים האלה שמרוב עומס אין בכלל רעיונות חדשים.
אנשים שלא מבינים שלבהות באוויר זה חלק הכרחי מתהליך הכתיבה.
כשיש לך בראש רעיון כל כך טוב, אתה מגיע לדף ואין לך משפט פתיחה ואז אתה שוכח מה רצית לכתוב):
כשפתאום מדברים בחרוזים
פאקינג מחסום כתיבה
ההתלבטות בין שפה פשוטה לשפה מתנשאת לבל2679808732
החיפוש המייגע אחר מילים גבוהות
כשפתאום מדברים בחרוזים
פאקינג מחסום כתיבה
ההתלבטות בין שפה פשוטה לשפה מתנשאת לבל2679808732
החיפוש המייגע אחר מילים גבוהות
באותו הנושא: