בבקשה תקחו שנייה לקרוא את זה..

זה ככ מפגר, כל הסיפור שלנו ככ מפגר ובלתי מוסבר ומלא בעליות וירידות והכל כי אני ילדה קטנה שלא מבינה כמה הטעויות שלה משפיעות עליו וזה חרא, וזה חרטא. כי בתכלס? הלוואי והייתי בגילו, הלוואי הייתי בוגרת, מאופקת, שקולה, מבינה, מנסה, אחת כזאת שלא הורסת בשנייה שתקנה. כאילו תתנו לי יהלום ואני אצליח לנפץ אותו איכשהו.. תתנו לי את הבן אדם הכי אוהב ואצליח לשבור אותו, איכשהו. איכשהו, התאהבתי בך, איכשהו נפלתי וקמתי, נשברתי ותוקנתי.. איכשהו הצלחת לסבול אותי למרות כל השטויות שאני עושה, איכשהו באותו לילה דיברתי דווקא איתך.. ולא ידעתי שמשיחה על האקסית הזבל שלך, ועל כמה שאהבת אותה.. אני אהיה הבחורה שעומדת שם במרכז הלב שלך.. בחורה פחדנית שאין לה מושג מה לעשות עם ככ הרבה, במיוחד כשאתה ממשיך לתת ונותן, ואני כבר לא יודעת איך לקבל.. בחיים לא עמדתי במרכז שום מקום, בחיים לא הרגשתי במקום הראשון.. בחיים לא חשבתי שלא אלך בגללך לישון, לא חשבתי שיהיו ימים שאתגעגע אלייך עד כדי כך, לא חשבת שגיעו ימים שנקווה שנשכח.. לא הבנתי מה גודל הלב הזה שלך, שמכיל אותי ואת הטעויות שלי למרות שאני עדיין לא מצליחה.. אני אוהבת אותך לפעמים הרבה יותר מאת עצמי, וכרגע לאבד אותך נהיה פחד ממשי, שלא משחרר, *נ* אני מפחדת לאבד אותך ויש בי חלק שמתפלל שאתה קורא עכשיו.. אני אוהבת אותך ככ, אהבה שלא באמת אפשר לתאר במילים, אהבה כזאת של אנשים בוגרים, מהסרטים.. כי איכשהו איתך נ, החיים האלה הרבה יותר טובים והכאב כבר לא כואב ולשירים אין כבר מילים, כי הכל מתרכז לאותה אהבה, לדבר שנותן לי טעם, ריח ושלווה.. ופחד, ככ הרבה ממנו.. פחד, אני מתה מפחד לאבד הכל.. מתה מפחד לאבד מישהו שלא חשבתי שאוהב, מתה מפחד לאבד את החיבוק והמגע, והשפתיים האלה שלא יוצאות לי מהראש, שלא הרגשתי מאז אותה שבת לפני כמה שבועות.. אני אוהבת אותך ילד, אבל איכשהו זה ככ קשה.. ואני ככ מצטערת אבל זה לא במקרה נכתב עכשיו, כי עשיתי טעות, אני מבינה.. רק מקווה שאתה תצליח לעבור איתי עוד מלחמה. אתה בן של מלכה מגיע לך הכי טוב.. אני רק רוצה להרגיש אותך שוב קרוב.. אני אוהבת אותך נ.