יום הזיכרון מחר והחלטתי לכתוב קטע מה דעתכם?

ילדי שלי...
רגע לפני שעזבת הסברתי לך דברים שאתה כבר יודע.
על צבעי הדגל ועל הטלית.
על טוהר הלבן ועל חופשיות הכחול.
חייכת אליי חיוך קטן, לו הייתי יודעת שזה החיוך האחרון שאראה, הייתי רוצה שתחייך עוד דקה ואולי אפילו שניים.

עזבת,עזבת להגשים את חלומך מגיל קטן
הבטחת לי שתחזור ותניף את הדגל בגאווה גדולה.
הייתי גאה בך ילד שלי.
ואחרי תקופה דיי ארוכה חיכיתי לשובך.
יום ועוד יום ספרתי לילות ובקרים.

לילה אחד נקישות על הדלת, במקומך עמדו חביריך.
סיפרו לי שלא תשוב עוד אל בייתך...
ורגע קטן לפני הנפילה, הצלחת לכתוב דבר מה,
"יקרת ליבי אימי שלי..
מצטער על כל הרגעים שבהם לא היה שלום בינינו,
זוכרת שסיפרת לי על טוהר הלבן וחופשיות הכחול?
הבטחתי לך שאשאה את הדגל בגאווה גדולה!
אך לא תארתי לעצמי שאשאה אותו כאשר הוא עוטף אותי.
הינה עכשיו אני עטוף לבן וחופשי בשמיים הכחולים"
דמעות עמדו על גרוני, צנחתי בזעקה אל השמיים
וקראתי "ילדי שלי שוב אליי".