27 תשובות
זו יכולה להיות התחלה של הפרעת אכילה, אני ממליצה לך כבר עכשיו להתחיל לדבר עם אמא שלך או מישהו מבוגר שמבין.
בסדר פעם אחת הקאת, אבל אל תקיאי עוד את האוכל שלך, לכי תאכלי משהו.
אם מפריע לך לאכול משהו כי זה משמין ומפריעה לך המחשבה על זה שזה משמין, אז פשוט תאכלי דברים בריאים או דברים שלא ככ משמינים.
אני חושבת שאת צריכה ללכת לטיפול, זה נשמע מאוד מסוכן. ואני גם לא חושבת שחביתה אחת או שתיים תשמין אותך אז... דאגה אחת פחות?
שואל השאלה:
יש לי גיהוקים מאז שהקאתי וזה מסריח. איך להיפטר מהם עכשיו?
תשתפי את הפה עם מים קצת, תנסי לנשום עמוק עד שהגיהוקים יפסיקו
שואל השאלה:
תודה. ומה אני אעשה מהיום והלאה? ללעוס ולירוק, או לאכול פעם ב...? בבקשה רק תגידו אחד מהם כי אין מצב שאני יאכל רגיל.
לאכול ממש קצת ובמפוזר, נגיד תקני חבילת פתי בר ותוכלי כל כמה זמן חתיכה קטנה. (חייבת לציין שאני מייעצת לפי היגיון אבל בתכלס אין לי הרבה ניסיון בדברים האלה, הלכת פעם לרופא בנושא הזה?)
שואל השאלה:
לא ^
מעולם לא אובחנתי בהפרעת אכילה

ואצלי "כל כמה זמן" יכול להיות "כל 3-4 ימים". עשיתי את זה כבר פעם.
כדאי שתלכי לרופא, אני לא מקצועית בנושא הזה וחבל שאני סתם אתן ניחושים לא עוזרים
ללעוס ולירוק זה עוד תסמין של הפרעת אכילה, אל תתחיל כי זה ממכר.
לאכול פעם בתקופה רק יגרום לך לבלוס, מה שיגרום לך להרגיש רע כמו היום ואתה עלול להדרדר לבולימיה בנוסף לאנורקסיה שלך.
שואל השאלה:
"לאכול פעם ב" התכוונתי לביס אחד, רק כשאני מרגיש שאני עומד להתעלף. עשיתי את זה בעבר כך שאני יכול לעשות את זה שוב. אבל אני כן מנסה לצאת מזה, בגלל זה אכלתי את החביתה ההיא בכוח.
אולי הרגשת ככה בגלל השמן בו היא טוגנה? אתה יכול להשתמש במקום בספריי שמן, להכין ביצה עלומה או ביצה קשה
בקצב הזה אתה תקרוס, אתה לא יכול לדעת אם הגוף שלך יחזיק מעמד בהרעבה עצמית קיצונית שוב
שואל השאלה:
צודקת. זה אכן היה בגלל השמן. והיה לזה טעם של קלוריות. (זה די מסובך להסביר)

אז אשתדל להימנע משמן כמה שיותר. תודה.
אתה בטיפול? או שאתה מנסה לצאת מזה לבד?
אנונימי
שואל השאלה:
לבד. אני לא מאובחן.
הייתה תקופה טובה שבה אכלתי ארוחת בוקר וארוחת ערב (בלי צהריים וארוחות ביניים), אבל התקופה הזאת נגמרה.
אם אתה כבר 8 שנים חולה וקשה לך לצאת מזה לבד, למה אתה לא הולך לטיפול? לדעתי זה יכול להקל עליך
אנונימי
שואל השאלה:
אתה 100% צודק. אבל זאת השליטה היחידה שיש לי. אני בדיכאון ודי בטוח שיש לי PTSD. ושום דבר לא הולך לי. נשרתי מבית הספר כשרק התחלתי חט"ב. אחרי כ-5 שנים שבהם התבטלתי, הלכתי לפסיכומטרי. נשרתי גם משם. הלכתי להשלמת בגרויות, נשרתי גם משם. וההרעבה מביאה לי סוג של שליטה. וגם כשאני מכריח את עצמי לאכול, זה סוג של שליטה (אם תתעלם לרגע מתחושות האשם שאכלתי), כי אני מחליט אם לאכול, מה לאכול, כמה לאכול, ומתי לאכול. אני לא רוצה שייקחו לי גם את זה. זה הדבר האחרון שנשאר לי.
אני גם עם הפרעת אכילה, זה לגמרי מובן ומוכר לי כל מה שכתבת פה. דרך אגב, הדכאון התפתח כתוצאה מזה או שזה בלי קשר להפרעה? כי אצלי נהיה מצב רוח דכאוני מאוד רק בגלל ההפרעה. וזה כרגע נראה לך שזה משהו שאתה שולט בו, אבל תחשוב על זה רגע.. האמנם? הרי אתה אפילו לא יכול לעשות באמת מה שאתה רוצה או לאכול חביתה מסכנה בגלל כמות מזערית של שמן (ואני באותו מצב שלא תחשוב שזה בא מזלזול חס וחלילה), האם אתה באמת חושב שזה משהו שאתה שולט בו ולא ההפך? הרי הוא מכתיב לך מה אתה יכול להרשות לעצמך, מתי, כמה, מה אסור לך לעשות, איך לכפר על "טעויות" שעשית ולמזער נזקים ועוד הרבה. זו תחושה מדומה של שליטה אבל למעשה ממש לא, זה להיות שבוי ולא שולט. ההפרעה נותנת לך להרגיש ב"היי" ואתה מרגיש חזק ובלתי מנוצח מהבחינה של השליטה העצמית וזה נותן מין תחושת סיפוק ככל שלא אוכלים יותר. אבל תחשוב על זה, אפילו לאכול אתה לא יכול, אז האם באמת מי ששולט כאן זה אתה?
ההפרעה שולטת בך, תכיר בזה. זה הקולות בתוך הראש שקוראים לך לדלג על ארוחה, לקצץ בכמויות, מנחים אותך מה לאכול ומתי, עושים לך רגשות אשם אחרי האוכל. ואולי המוח שלך מבין שזה לא תקין ושזה לא באמת מעניין אחרים מה המשקל שלך, אבל בתחושה שלך זה הדבר היחיד שחשוב.
תטפל בעצמך, אם כבר 8 שנים אתה לא מצליח לצאת מזה לבד אז לדעתי שווה לשקול טיפול מקצועי :)

ותאמין לי שאני מאוד מזדהה עם התחושה של השליטה שההפרעה נותנת, אבל אחרי שנפטרים מכל ההתנהגויות האלה זה נהיה פחות אובססיבי. בהתחלה זה מרגיש שלוקחים לך את הדבר היחיד שמחזיק אותך אבל בטווח הארוך זה כל כך הרבה יותר טוב
אנונימי
שואל השאלה:
הדיכאון היה כבר קודם, הוא קשור לדברים מהעבר שקרו. אבל הוא התחזק כתוצאה מהפרעת האכילה.

אני נאנסתי בגיל קטן, ע"י ילד קצת יותר קטן יותר ממני (לא שזה פרט חשוב הגיל שלו, ההשפעה אותו דבר). זה לקח לי הכל, אפילו את האישיות שלי. אין לי הפרעת אישיות, אבל אני לא מי שהייתי יכול להיות אם זה לא היה קורה.

מתישהו הייתי צריך להשיג שליטה על הגוף שלי ולהשלים את השליטה על עצמי, (אפילו שלא זכרתי כלום) בגלל השליטה שנלקחה ממני אז, וזה תורגם להפרעת אכילה.

יש לי PTSD מה שמוסיף על כל זה עוד דיכאון וחרדה, ויכול מאוד להיות שזה הגורם להפרעה.

אני לא מאובחן בכלום עדיין
אני ממש לא יודע איך להמשיך מכאן, יש לי כל כך הרבה בעיות מזה.

רק דוגמה קטנה, יש לי בעיה עם רעשים או תנועות בלתי צפויים, ולפתוח דלתות

אה ואני לא מקבל מרות ואני מתעצבן מכל דבר, ככה שיהיה לי קשה לציית למה שאומרים לי
כן, זה בסדר אם זה רק פעם אחת.
אנונימית
יש לך ערנות מוגברת (כשאתה מגיב מהר למשהו לא צפוי) גם בגלל הPTSD שלך. אי אפשר לאבחן הפרעת אישיות בגיל ההתבגרות, אלא רק קבוצה (קבוצה A, קבוצה B, קבוצה C) ורק במקרים חמורים אפשר לקבל אבחנה שלה לפני גיל 18.
חוץ מעניין השליטה, מה עוד מונע ממך ללכת לטיפול ולקבל את האבחנות שלך?
שואל השאלה:
^ זה לא שאני מגיב מהר, זה פשוט מפחיד אותי.

ומה שמונע ממני זה נראה לי הייאוש. ייאוש מהכל.
בדיוק, לזה התכוונתי, התגובה המהירה היא בגלל פחד. אני מנחשת שזה קיים אצלך גם כשאתה ישן, כל רעש קטן מעיר אותך
מה אתה חושב שיעזור לך להחלים?
שואל השאלה:
אני רוצה לנסות לבד. אתמול בערב ציירתי על היד את הסמל של NEDA. וכל פעם שאסתכל עליו הוא יזכיר לי שכן כדאי לאכול, כי אני יודע שזה לא אמיתי, הכל בראש.

עכשיו קמתי ולא כל כך רציתי לאכול (זה לא היה חוסר רצון חזק, אבל עדיין), והסתכלתי על הסמל וזה נתן לי את האומץ לאכול. אכלתי סנדוויץ' עם חביתה (!) חחח וגבינה לבנה. ולא הרגשתי חרא כשאכלתי, ולא הקאתי אחרי זה. עכשיו אני מרגיש קצת חרא, אבל הציור הזה מרגיע אותי ונותן לי הרגשה שאני חזק יותר ממנה.
וואו, זה מדהים, אני באמת גאה בך שלמרות שהיה לך קשה הצלחת לאכול
שואל השאלה:
תודה רבה, A Little Piece Of Hell
ותודה לכולכם, אתם אנשים מדהימים
*תדמיין סאונד של מחיאות כפיים* כל הכבוד! בהצלחה לך!
יפה! לאט לאט תוסיף עוד משהו ועוד משהו עד שאתה מצליח לשמור על כמות תקינה כל יום מבלי להרגיש אשמה מטורפת וחרדה בגלל האוכל. אתה יכול לעשות את זה בהדרגה או ישר להעלות את הכמות ולאכול תפריט נורמלי, אבל מניסיון שלי לדעתי מה שגרם לי כל הזמן לחזור אחורה ולזרוק את התפריט זה הקושי להתרגל לאכול נורמלי אחרי שבימים של 300 קלוריות הרגשתי כל כך רע עם עצמי. עכשיו אני עם כמות יחסית בסדר וכן יש לי דחף לדלג על ארוחה כשיש לי אפשרות, אבל החרדה כבר לא כמו פעם וזה משהו שדווקא אני הבאתי את עצמי אליו ולא הטיפול אז זה אפשרי לבד. קח בחשבון שהטיפול לא פשוט ויש נפילות, אבל ברגע שיש אפילו קצת שיפור זה שווה הכל!
אנונימי
באותו הנושא: