איך לצאת מבדידות של כמה שנים?

היי, אני כרגע חייל, משרת בבסיס בדרום, בתפקיד שלא יוצא לי לעשות בו הרבה,אבל היציאות שלי הן חמשושים. בימי חמישי אני יוצא עם חברה שלי אליה(היא גרה בעיר שונה מהמגורים שלי), ואז אני מעביר את השישי שבת לבד בבית.
אני גר בחור, אין לי חברים מכאן, בעיקר אחרי בריונות שעברתי וחרדה חברתית שהופיע לי בהמשך.
האמת השירות בצבא עזר לי להתגבר על החרדה החברתית, והעלה את הבטחון העצמי שלי, למרות שאני לא לוחם. הכיר לי אנשים, התחלתי לפתח גוף וכו.
הבעיה היא,שמאז שהתגייסתי בערך, לאחר אקסית שבודדה אותי מאנשים שנשארו איתי. נישארתי לבד. בלי הבת זוג הנוכחית שלי אין לי חברים אמיתיים.
יש אנשים שאני מכיר שנים ובעבר היינו חברים טובים,אך או שהם מצאו לעצמם חבורות משלהם או שהם ידרדרו למקומות שאני לא רוצה להגיע אליהם. יש גם לציין שכמעט כולם גרים גם בערים אחרות. אפשר להגיד שאני מגיע לעיר שלי בשביל להתאמן לשחק במחשב ולישון. אותם אנשים כבר לא חברים אמייתים,ואם הם זוכרים אותי אפשר להגיד תודה.
הכרתי אנשים בצבא, צוחקים ומבלים ממש כמו חברים באזרחות. הבעיה שזה לא עובר לאזרחות. כל אחד חוזר לבית ומתנתק מהאנשים בצבא. אני ניסיתי ליזום יציאות וליזום בילויים ביחד,אבל לא נראה שזה מתקדם לשום מקום,תמיד תירוצים מכולם.
הגעתי למצב שאני מחפש אנשים באתרים שונים בשביל להכיר אנשים חדשים.
חברה שלי אומרת לחכות למסגרת החברתית הבאה אחרי הצבא,ואני יודע שהיא צודקת אבל כמו שמישהי שאני מכיר אמרה לי היום, אני כבר שנתיים מחפש "אנשים לשיחה",וזה לא משתנה. לא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליח. אני לא מרים ידיים אך אני כבר ללא רעיונות איך לקדם את הנושא. אני אוהב להתאמן ואיש של שיחה,חברותי ואני לא בן אדם קר. אני פשוט לא יודע מה לעשות בשביל להתמודד עם הבדידות הזאת. נשאר לי קצת פחות משנה לצבא,אבל ההרגשה הזאת ממש מתסכלת אותי בחיי היום יום וגורמת לי לאבד מוטיבציה בדברים שאני אוהב. כיצד אני יכול לשנות את המצב ומאיפה להתחיל במצב שלי עכשיו?
תודה באמת למי שיקרא למרות החפירה..