30 תשובות
פסיכולוג או יועץ בית ספר
שואל השאלה:
אני בת 23.
הייתי אצל פסיכולוגית ולא עזר בכלל
אנונימית
אהה אוקי תנסי להיפתח לחברות שהיו לך מילדות להכיר אנשים חדשים עם תרצי אני ישמח שתפני אליי בפרטי אני אנסה לעזור כחול יכולתי
תחשבי דיכאון ורע - יהיה רע ודיכאון.
תחשבי אושר ושמחה - יהיה אושר ושמחה.
זאת לא מחלה או משהו, את בוחרת להיות בזה יש לך הרבה אופציות את בוחרת לשקוע בזה ולהכניס את עצמך לזה. אני אפילו לא התעמקתי בשטויות שרשמת, וקראתי רק את הכותרת. אני מכניסה לעצמי דברים טובים ומשתדלת להנות אז טוב לי, וזה משפיע עלי בהכל. לא צריך לעשות דרמה, תעשי דברים שטוב לך ואת נהנית מהם, לכל דבר יש פתרון אם את רוצה להמשיך לשקוע ולרחם על עצמך תהני. את יכולה לאהוב את עצמך ולשמוח ולנצל את החיים במקום להתבכיין. מה שאת בוחרת.
אנונימי
ממש לא באתי לרחם על עצמי ולהתבכיין. לפי התשובה שלך ניכר שכלל לא קראת באמת את מה שכתבתי.
הצגתי את הבעיה שיש לי בפירוט וכתבתי " מה הפיתרון" עם דגש על זה. כי אני באמת רוצה לפתור את זה. זה המצב וזה הפוזיציה - לא בשליטתי. ככה נולדתי ככה הייתי מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי בילדות ככה גם.
אז אם כבר כתבת תשובה למה את באה באנטי במקום באמת לכתוב תשובה שתעזור לי
קראתי. לא רוצה להמחיש ולחשוב אפילו על השטויות שרשמת. תגידי מה אנחנו בגיהנום? מה עובר עליך? למה להיות כזאת דיכאונית ואיך את חושבת שיכולים להתחבר אלייך שאת כל היום בדיכאון ולבד? תדברי תזרמי, תאמרי את כל מה שעולה לך לראש, את לא מבינה שהכל זה בחירה שלך? ושאת שולטת על הדיכאון שלך? אנשים לא אוהבים אנשים דיכאוניים וממורמרים כל הזמן, אנשים אוהבים אנשים שמחים שעושים להם טוב וכייף בחברתם. החיים שמחים זה באמת ממש ממש מוגזם. אם יש לך בעיה שמטרידה אותך תדברי על זה עם מישהו, אבל אל תתני לזה להרוס אותך וואו איזה דיכאון. את מכניסה את עצמך לזה יש לך אפשרות להגיד "דיי אני מפסיקה עם זה, אני הולכת להנות, להשתנות, לעשות משהו שכייף לי, להקשיב לכולם כאן כי הם באמת באים בטוב ורוצים לעזור לי" במקום להתכווח איתי כאן, תעשי משהו שמשמח אותך ואל תשכנעי את עצמך שאין לך פתרון ושאת ממשיכה עם זה. אז אם את רוצה להמשיך לרחם על עצמך ולהגיד שאת בדיכאון אז את יכולה להמשיך עם זה, ואם לא? אז עוד יותר טוב. כמו שרשמתי, את בוחרת מה לעשות עם החיים שלך. אם את רוצה להמשיך להיות לבד וכמו שאמרת שאת אוהבת את זה, ולא לדבר ולהיות בדיכאון אז זאת בחירה שלך
אנונימי
יש לזה פיתרון. את פשוט צריכה להיות עם ראש פתוח כל פעם שאת בסביבת אנשים. אל תחשבי על כל דבר יותר מדי לפני שאת עושה אותו אם זו גם בעיה. את לא צריכה לסבול ולהרגיש רע. את לא שונה מאף אחד, פשוט קשה לך להתחבר אל אנשים ומיליונים בעולם מרגישים אותו הדבר. תמצאי נושאים לדבר עליהם, זה קשה מאוד ואני אחת שאין לי מושג איך לפתח שיחות אבל אני מנסה וגם לך כדאי. מקסימום לא ילך, תוך יומיים הבן אדם ההוא ישכח שדיברתם בכלל. אבל אם ילך, את יכולה למצוא בן אדם שיכול להפוך לחבר הכי טוב שלך. תחשבי על דברים בצורה חיובית, ותעשי אותם בגישה הזו. תאמיני לי, זו לא בעיה בך וזה לא שנועדת להיות לבד ושונה. אף אחד לא נועד להיות ככה.
דונט וורי בי אפי, תהיי קצת יותר עדינה. להיות בן אדם דכאוני לא תמיד תלוי בך, למרות שזה משהו שאפשר לשנות ולפי השאלה היא גם לא בדיכאון, יש לה פשוט קשיים במציאת חברים ולתקשר עם אנשים. עם הגישה השלילית הזו את לא עוזרת לשואלת השאלה בכלום. היא לא מרחמת על עצמה, היא לקחה את היוזמה לנסות למצוא פיתרון לבעיה שלה והיא גם הודתה בה. זה משהו שראוי להערכה וזה לא פשוט.
^ אני לא רואה במה שרשמתי משהו לא עדין או רגיש, אני באה בגישה של לעזור וזאת לא בעיה חמורה היא שולטת בזה לא סוף העולם עכשיו. ממש לא מבינה על מה המינוסים. סבתא שלי ז"ל הייתה צריכה לקבור את הבת שלה ואת בעלה (סורי על הדוגמא המזעזעת) והיא הייתה האישה הכי שמחה שאני מכירה, למרות שהיו לה את כל הסיבות בעולם להיות בדיכאון, היא לא הייתה. עברתי הרבה בחיים שלי ואני לא בדיכאון, אין סיבה להכנס לזה. זה באמת הכל בשליטה ואתם יכולים להמשיך עם המינוסים כי זה באמת כבר לא מזיז לי. לא משנה כמה תגידו לה היא תתווכח איתכם, כי זה לא בא ממנה. אין לי מה להגיד יותר זה פשוט בחירה שלכם איך להסתכל על החיים. תהנו
אנונימי
כל הגאונים שאומרים "תיהי אופטימית זה יעבור"
אז זה לא.
חרדה חברתית לא נעלמת שהופכים להיות חיוביים ואופטימים
וממש הרצון להיות לבד לא מתפוגג פתאום אם מחייכים
ומי כמוני יודעת.
אם לא חוויתם את זה אז תחסכו ואל תגיבו, כי חרדה חברתית זו הפרעה נפשית
כלומר
היא יכוךה לחייך ולצחוק כמה שבא לה אבל זה לא יעזור. היא עדיין תרצה להיות לבד ויהיו לה חרדות.

אני הלכתי לפסיכולוג וזה עזר, אבל אם את אומרת שזה לא עזר לך אז אני לא יודעת מה לומר לך
אני מקווה שתצאי מזה



עריכה:
Don't worry be happy
אי אפשר להיכנס לדיכאון סתם ככה
דיכאון זה סוג של מחלת נפש כרונית
כמו שיש שפעת יש דיכאון, בול אותו דבר.
בדרך כלל דיכאון זאת מחלה גנטית אבל לא בהכרח.
לא שמעתי שבן אדם שמחייך ונהיה אופטימי מבריא ממחלה
הרבה מתבלבלים בין דכדוך לדיכאון
ואם מישהו מדוכדך זה ממש לא אומר שהוא בדיכאון
וסבתא שלך יכלה להיות מדוכדכת ולא "להיכנס לדיכאון"
אנונימית
שואל השאלה:
דונט וורי בי אפי - אני לא מבינה מאיפה הבנת שאני בדיכאון ואת נשמעת ככ זועמת כאילו את זו שממורמרת כי כל הפוסל במומו פוסל. וסליחה אבל התשובה שלך כלל לא עונה על הבעיה שלי
אנונימית-את היחידה שהבנת לליבי ותשובתך חכמה מאוד. אצל איזה פסיכולוג היית? ומה דרך הטיפול?
אנונימית

גם אם אין לך כח להיות בסביבה של אנשים, לדבר, להיות איתם. את תצטרכי להכריח אותך, זה בא לאט לאט, בקצב שלו. ככול שתהיי עם אנשים שאת אוהבת וסומכת עליהם, את תרגישי צורך כל הזמן לדבר איתם, להיות איתם. למה שלא תתחילי ממחר? או נתן לך אתגר- מהיום אפילו, אם את יוצאת בימי שישי בערב תתקשרי לבנות שעת מכירה ואף פעם לא דיברת איתן. ותשאלי אותן אם הן רוצות לצאת, להיפגש. זה יכול להיות נחמד.
בעניין הדיבורים- את יכולה לדבר איתן אם אין לך ממש מה להגיד, תשאלי מה קורה, מה מתכננים לשבוע הבא, מה התחביבים, דברים שדומים לכן ושאתן אוהבות זה יכול לחבר. לשאול אם בא להן (לא חייב רק בנות, אפשר גם וגם) להיפגש אחר הצהריים לקפה, קניון. או תשאלי את הבנאדם על מה תדברו, מה קרה אתמול, איך השבוע עבר בנתיים.
יבשה במילים? מה זאת אומרת, לא מדברת הרבה?
אך תשדרי לאנשים שאת לא מעוניינת בחברתם כי זה רק ירחיק אותם ממך, מה שאת לא רוצה. לפעמים זה טוב להיות לבד, אבל לא תמיד, בנאדם צריך שיהיו לו חברים. זה חשוב מאוד.
ותמיד תחייכי, ותראי עניין, זה לוקח זמן, אבל בסוף מצליחים. תאכלי אפילו ארוחת צהריים/בוקר עם בנות מהעבודה שלך, תשאלי אותן אם הן רוצות ותחייכי, הכי חשוב לחייך.
את כתבת "חרדה חברתית" אובחנת? או שזה תג שהדבקת על עצמך?
אני מבינה מה את מרגישה. את צריכה קודם כל באמת לרצות לשנות את המצב. לפעמים נגיד לבנאדם יש איזשהי בעיה והוא הולך לטיפול, הבעיה היא שהוא לא באמת רוצה להשתנות ואז הטיפול לא עוזר. אז קודם לדעתי תחשבי באמת לעומק למה את ככה, אם זה משהו מהילדות, שיטת הגנה מסוימת, בריחה מבעיות או כל דבר אחר. לאחר מכן תחשבי אם את באמת רוצה להשתנות. ואז תנסי לרכוש חברים. לא צריך 10 ולא צריך ללכת למיליון פעילויות חברתיות. תנסי להתידד עם מישהי מהעבודה. תצאו לבית קפה יחד אולי. תתחילי ככה. תתרגלי למחשבה שאת נאמנה לחברה שצריך להתייחס ולהיות רגיש אליה ושאי אפשר פשוט לעזוב בלי הסבר או להתבודד פתאום ולאכזב אותה. תשתפי אותה במה שאת מרגישה אני מקווה שהיא תוכל לייעץ לך, אולי יחד תכירו עוד אנשים.
בנוסף, התיאור שלך שאין לך כוח לחברה עלול להעיד על דיכאון ושמאד כדאי להיעזר באנשים מבחוץ בכדי לטפל בו. לפעמים אי אפשר לעזור אתה לעצמך ושיתוף זה חשוב. תנסי עוד פסיכולוג, אני פעם הייתי אצל אחת ומאד לא אהבתי אותה, ניסיתי אחרת והיא מאד עוזרת לי. אבל כמובן שזה לבחירתך, את מוזמנת להיעזר במי שנוח לך.
יתר על כן, זה נראה כתגובת שרשרת. אין לך כוח לאנשים, מישהו פונה אלייך, את לא ממש זורמת וממעיטה במילים, הם מתרחקים, את מרגישה מתוסכלת ושוב זה ממשיך.
תנסי להגיד לאנשים בעבודה בוקר טוב, לחייך קצת, לשאול על שלומם, אני בטוחה שהם יאירו לך פנים בחזרה וזה ייתן לך הרבה כוח.
בהצלחה!
אנונימית תודה רבה על התשובה הארוכה שמעידה על אכפתיות ורצון לעזור.
הצעת לי ללכת עם חברה לקניון או לאכול איתה צהריים בעבודה - בדיוק את זה אני לא רוצה. בדיוק מזה אני מתחמקת. ותיארת בדיוק את מעגל המצב שקורה לי.
אני מאוד מקווה שתקראי את התשובה שלי כי אני מדברת מניסיון ומאוד חשוב לי לעזור לך להרגיש טוב יותר :) אז קודם כל יש הבדל גדול מאוד בין חרדה חברתית לבעיה חברתית:
חרדה חברתית - טראומה שקראה בילדות על ילד שעבר "התעללות" חברתית (קיללו אותו, זילזלו בו) על יד החברים שלו. ברגע ששוב פוגעים בוא אפילו בדבר הכי קטן, יש לו פלאשבק לעבר והוא נכנס להתקף חרדה: הגוף מזיע, הלב דופק מהר, ויש קוצר נשמה. (לחבר שלי יש, לכן אני יודעת מה זה בוודאות)
בעיה חברתית - קושי להתחבר לאנשים שסביבך ורצון להיות לבד במקרים מסויימים.

מה שיש לך זאת כנראה (לפי התיאור) בעיה חברתית. אני מציעה לך לנסות להיפתח בפני מישהו שמכיר אותך ויודע הכי טוב מה יעזור לך (בניגוד לפסיכולוגית שראיתי שענית למישהו בתגובות שלא עזרה לך כי היא כנראה לא מכירה אותך ולא יודעת מה טוב *לך* ספציפית).
קשה לענות לך דרך מסך קטן ולא לדבר פנים אל פנים לכן אני לא רוצה להגיד לך משהו שיטעה אותך. אבל דבר אחד בטוח זה שאת לא תצטרכי "לסבול" את זה כל החיים ויש פיתרון.
תדברי עם אמא / אבא / חברה טובה / מישהו שאת מרגישה שאת יכולה לסמוך עליו ולספר לו באמת מה עובר עליך ומה יעזור לך.
שואל השאלה:
הבנתי את ההבדל. סביר להניח שיש לי בעיה חברתית. שהיא נוצרה אולי כתוצאה מפגיעה שעברתי בעבר. תודה רבה על תשובתך. מעריכה זאת מאוד
אנונימית
בתור אחת עם חרדה חברתית
מה שתיארת זה לא קרוב אפילו לחרדה חברתית
אנונימית
אני אעתיק לך בדיוק מה שחבר שלי שלח לי (איפה שיש נקודות זה שקיצרתי דברים לא רלוונטיים ושמות):
"יש לי דבר שנקרא חרדה חברתית... אז בכיתה ח פחדתי ללכת לבית ספר כי הייתי בטוח שכולם ישפילו אותי גם כשהם הפסיקו מה שגרם לראש שלי לחשוב מוזר כי הם לא צוחקים עלי אבל אני ירגיש כיאילו הם כן זה נקרא לאכול סרטים... כמו פלאשבק ובראש שלי חוזר לאותה סיטואציה שאני מפחד ממנה אני לא שולט בזה ואני נעלב שוב.. הסבר: המוח מאותת לגוף שלי שאני בסכנה ואז הוא מכניס אנדרנלין לגוף בקיצור, מאמץ ריגשי... אתה בטוח שאתה בסכנה מטורפת ואצה מתחיל להתנשף שזה מצב שנקרא היפר וונטולציה - יותר מדי חמצן למוח. לעבור טראומה מחדש.."
הבנת?
לי יש חרדה חברתית. ואמרתי שהיא תבוא לדברים בגישה חיובית כי מה שהיא אומרת כאן זה לא חרדה חברתית. היא פשוט לא יודעת איך לתקשר עם אנשים ואיך לפתח שיחות ואת זה אפשר לעשות, כל מה שצריך זה ראש פתוח. חרדה חברתית זה הפחד מלעשות את זה, זה כשמדמיינים בראש אלף דברים שיכולים להרוס את מה שמתכוונים לעשות ובסוף נמנעים מזה. זו הרגשה לא נעימה ומפחידה כשצריך לדבר עם מישהו זר או בקבוצה. יש הבדל בין הדברים האלה. אני בכלל לא חושבת שהיא צריכה פסיכולוג, כי משהו כזה אפשר לפתור לבד גם אם זה לוקח זמן ותהליך ארוך וזה גם לא באמת בעיה נפשית, זה קושי שעם קצת מאמץ אפשר לפתור.
לכל דבר יש פיתרון, אל תדאגי. פשוט לא מצאת את שלך עדיין ואני מקווה שתמצאי אותו בקרוב.
אני לא מכירה אותך, אבל רק לפי סגנון הכתיבה שלך ומה שאת כותבת אני מבינה שאת אינטיליגנטית, עדינה ומקסימה. אני בטוחה שאם לאנשים יצא להכיר אותך כמו שאת באמת הם יתאהבו בך ולא ירצו לעזוב.
אבל יש בך את המחסומים האלו שלא נותנים לאנשים את הגישה ללב שלך ואנשים לא יטרחו להתאמץ יותר מידי בשביל מישהי שהם רק הרגע פגשו.
כאן מגיע החלק שלך - תני להם להכיר את הצדדים הטובים שבך.
דבר ראשון - חיוך. כשאת פוגשת אנשים, תסתכלי להם בעיניים ותחייכי. זה יהיה השלב הראשון שלך. תתחילי בלחייך לאנשים ואל תישברי. את יכולה לחייך למשפחה שלך, לאנשים שאיתך בעבודה ואפילו לכמה קשישות ברחוב שזה יעשה להן את היום. תתחילי בקטן.
השלב השני - שלום. כשתראי שהחיוך בא לך בקלות תתחילי להגיד היי או בוקר טוב או ערב טוב.
תלמדי להחמיא לאנשים, לשאול בשלומם ואם הכל בסדר, אם הם לא מרגישים טוב תציעי להם תה, דברי עם אנשים ברחוב (שנראים לך בסדר - שאלות כמו מה השעה הן מעולות! זה יפתח לך את הביטחון העצמי ברמות אחרות)
לאט לאט תיפתחי יותר לאנשים, אני סומכת עליך (:
ואם את רוצה, אני יותר מאשמח אם תשלחי לי הודעה!
אני אוהבת אותך בלי להכיר אותך אפילו3>
יש כאן משתמשים שפשוט צריך לאסור עליהם להגיב על שאלות דיכאון מהסיבה הפשוטה שאין להם בכלל מושג מה זה דיכאון,
Don't worry, be happy
כנסי לגוגל ותקראי קצת, לא יזיק לך לגלות דברים חדשים פה ושם.
דיכאון זאת אכן מחלה אמיתית, דיכאון זאת מחלה כרונית שלא חולפת בדקה אחת אם בכלל, להגיד: "פשוט צא מזה בנאדם" או "אני עברתי דברים גרועים יותר ואני בסדר" לא תורם לאף אחד, לכל אחד יש בעיות בחיים, לכולנו יש בעיות שונות ואנחנו מרגישים דברים בעוצמות שונות
אני אומר לך בוודאות - את, לא יודעת מה זה דיכאון.
אין לך שמץ של מושג בכלל מה זה דיכאון.
ועכשיו לשואלת השאלה -
קודם כל אני מקווה שהתעלמת לחלוטין מהשטויות של don't worry be happy, אפשר בקלות להבין שאין לה מושג בכלל על מה היא מדברת.
לדעתי יש פיתרון לשאלה שלך, אני נמצא במצב קצת שונה, קצת דומה לשלך.
שואלת השאלה היקרה, האמת שמה שתיארת גרם לי להרגיש הזדהות כל שהיא במה שכתבת. אני גם מרגישה ככה אך לא ממעיטה במילים ועונה יבש כשמדברים איתי. פשוט מעדיפה ליהיות לבד.
אני כן רוצה לצאת מזה ולכן אני נלחמת בזה בכל כוחי, וגורמת לכך שלא אהיה לבד עם עצמי אלא בחברת אנשים חברות משפחה וכו'.. וזה ממש קשה לי אך לעיתים המאמץ הזה שווה את הלחימה שלי בעצמי..
והתשובות שכתבו כאן מעליי ממש טובות אני מקווה שהן יועילו לך! (ולי.)
המון הצלחה :)
פסיכולוגים לא עוזרים.
תעבדי על עצמך תנסי לראות איך את כן יכולה ליזום שיחה עם אנשים תפגיני התעניינות נכון לפעמים לבד זה כיףאו כמו השיר/חופשי זה לגמרי לבד/ אבל תיראי מה הלבד עושה לך.. לפי דעתי עליך לרגע להדחיק את מה שאת אוהבת את ה"להיות לבד" וליזום אופי חברותי יותר את עדיין יכולה להיות לבד אבל שיהיו לך חברות רוב האנשים פועלים ככה וזה לא הווה בעיה לאף אחד אפילו אני
שואל השאלה:
אני חייבת להוסיף עוד משהו כי זה מאוד חלקי.
כשמבקשים ממני לדבר או לומר משהו הלב שלי מתחיל לדפוק ברמה הזויה. עוד משהו, יש לי מחשבות נגיד שזה פדיחה ומוזר ללכת לקנות בגדים או שאנשים יראו אותי במקומות זה סוג של חרדה לא?
.
אנונימית
קודם כל אפשר לטפל בזה ב100% זה תלוי עד כמה את באמת רוצה את השנוי הזה. אני הייתי ממליצה לך מאוד על מי שאני ישלח לך בקישור. לחברה שלי הייתה בערך את אותה בעיה כמו שלך והוא עזר לה להתמודד עם זה אני מאוד ממליצה עליו. את צריכה מומחה עם טיפול לחרדה חברתית ולא סתם פסיכולוג.
וכן לגבי מה שרשמת למעלה זה חרדה חברתית.
נגיד ואת רוצה לדבר אז צצות לך 101 מחשבות שליליות, החרדה אומרת לך אל תדברי יצחקו עליך לא יענו לך, את לא קשורה ואז את מקשיבה לה ואת לא מדברת וככה בעצם החרדה שולטת עליך וזה לא אמור להיות ככה כדי לנצח אותה להתגבר עליה את צריכה לעשות בדיוק ההפך. היא אומרת לך לא לדבר אז תדברי!
היא אומרת לך להתבודד אז תעשי הפוך, תבואי, תגשי תדברי תפעלי תעשי הפוך ממה שהיא אומרת לך לעשות וככה לאט לאט את תעלימי את החרדה שמונעת ממך כל כך הרבה דברים.
תקשיבי לי אני באמת באמת ממליצה לך ללכת אליו לפחות לפעם אחת להתרשם אני מבטיחה לך שהוא יכול לעזור לך כי אני יודעת איך הוא עזר לחברה שלי שהיה לה גם חרדה חברתית.
אם את צריכה עזרה בנושא או לשאול עליו שאלות אני יכולה לעזור לך :)
תמצאי עניין משותף שיש לך עם אנשים ותדברי איתם על זה, פשוט תדחפי את עצמך לדבר.

בהצלחה!
לפי התגובה האחרונה שלך. אולי זה פשוט חוסר ביטחון עצמי? אולי את מפחדת ליצור קשר עם אנשים / להראות בחברה כי אין לך בטחון לזה?
אנונימית
שואל השאלה:
יכול מאוד להיות.
כל כך הרבה חסרונות. קשה:(
אנונימית
Opihon איזה קטע שאתה לא זה שקובע את החוקים של האתר. לכל אחד כאן יש דעה אם אני חושבת ככה אני יכולה לרשום את זה, לא רשמתי כאן משהו רע רשמתי שהכל זה בחירה שלך איך להסתכל על החיים אתה בוחר מה להסיק מזה. יום טוב
אנונימית
היי תקשיבי אני בן 18 ואני די כמוך, טיפה שונה אבל התגברתי על חלק מהדברים.

בגדול, מנקודת המבט שלי כרגע אחרי קצת ניסיון, הפתרון היחיד הוא ביטחון 'מזויף' שגורם להיווצרות בטחון אמיתי. נשמע בולשיט הלא כך? אבל לא, זה עובד, לפחות אצלי, אם תשחקי אותה בעלת ביטחון זה יעזור לך לפתח ביטחון. אני פעם לא יכולתי לדבר עם בנות, עד גיל 17 לא דיברתי בכלל עם בנות (ואני חילוני), בטח שלא להחזיר תשובה לבוסית או משהו על זה שהיא צועקת עלי לחינם כאילו היא מישהי מהמשפחה שלי חח או לצעוק מהצד השני של החדר כשהאחראית שואלת משהו וזה דחוף. אפילו התחלתי איזה חמש שש פעמים עם בנות שזה הישג משמעותי בשבילי לפחות.. מצאתי גם ידידה בדרך :).

הגעתי מהמצב של בן ה17 המבודד מבנות, שמתחילות איתו בנות והוא או שהופך את עצמו לכדור לחץ, או שפשוט לא מסוגל להמשיך את זה, למצב שאני מדבר עם בחורה באינטרנט שבוע, יוצא איתה לבחוץ יום אחד ומתנהג אחד על אחד אותו הדבר כמו שהייתי דרך המסך, והיא צחקה ממני מלא :). לא רק זה, גם ממש הצלחתי להצחיק את חברה הכי טובה שלה (בקטע ידידותי לא לדאוג).

את צריכה להכריח את עצמך לעשות דברים שמפחידים אותך ונראים בלתי אפשריים, אם זה להגיד היי לעובדת אחרת שנראית חמודה בעבודה שלך ולהתחיל איתה שיחה או משהו אחר או להגיד היי לכמעט כולם בעבודה שלך. זה נהיה קל יותר עם הזמן, זה לא צחוק מה שאומרים. כן, חרדה חברתית זה נוראי, יש לי את זה עד עכשיו, אבל זה משתפר כשנלחמים בזה..

העניין של החוסר עניין בלדבר עם אחרים ולצאת ולאהוב להיות לבד, זה נראה לי ת'אמת שאופי, כאילו אני פשוט חושב שאצלי לפחות זה פשוט אני. אומנם כן כשקוראים לי אני נהנה בחוץ עם חבר או שניים, אבל אם זה לשבת בבית או לקרוא למישהו אני פשוט אשאר בבית כי אין לי כח לאנשים (למרות שאני לא מתנגד לחברה).

לגבי העניין של לא לאהוב להיות ליד הרבה אנשים, כנ"ל, הזמינו אותי למסיבה של חבר (לא מהסוג של הריקודים) ודי סבלתי מחוסר נוחות נוראי.. נראה לי שזה פשוט אופי ועניין של חרדה חברתית ובחלק הזה צריך לזייף בטחון כדי להסתדר שם.. אבל שוב אם את לא הכי נהנית מהרעיון של להסתובב עם הרבה אנשים אני לא חושב שזה צריך להשתנות..

לגבי זה שאת ממעיטה במילים עם זרים, די לגיטימי, די אינסטינקטיבי, אבל ככל שזמן ההיכרות מתארך זה צריך להשתנות, אם לא זו טיפה בעיה. אבל בכל מקרה, אם הבן אדם נראה בסדר אין לך מה להיות יותר מדי סגורה איתו, הרוב לא יבואו עם כוונות רעות, אבל אני מבין שהחרדה החברתית עוצרת אותך אז זה בסדר, מובן. אבל תלחמי בזה, תכריחי את עצמך להגיד עוד משהו קטן, אולי אפילו לענות כך שתוכלי להמשיך את השיחה. זה אפשרי. למרות הקושי.
באותו הנושא: