היי אני אשמח אם תגידו לי מה דעתכם על מה שכתבתי (זה עלי)..

היא נמצאת במקום שמלא בפחדים השקופים שלה קירות מלאים בפחדים ואכזבות שאף אחד לא יבין. היא נמצאת במקום שכולם רק כועסים עליה ומתאכזבים ממנה מבלי להבין מה עובר לה בלב, קשה לה כל כך ואף אחד לא מנסה להבין- המצב הבריאותי של אבא שלה משפיע עליה מאוד למרות שהיא מחזיקה את זה בפנים, היא נמצאת במקום שבו היא צריכה להיות אמא 24/7 לאחיות שלה כי היא היחידה שנורמלית מבינהן וההורים רק בעבודה. היא נמצאת במקום שבו היא כל כך מנסה לגרום להורים שלה להתגאות בה מבחינה לימודית,חברתית,משפחתית ופנימית עד שהיא כבר שוכחת מעצמה, אבל הם דואגים לראות רק את הפגמים. היא שומעת יותר אכזבות ופגמים מאשר דברים מעודדים, היא נמצאת במקום שבו כל אחד מהמשפחה מצפה ממנה משהו אחר והיא מנסה לרצות כל אחד ואחד מהם עד כדי כך שזה כבר מוציא לה את המיץ. היא נמצאת במקום שבו היא בוכה כל לילה מיליוני דמעות על הכרית ושותקת כי ידוע ש"לשתוק זה טוב" ושאם תשתקי זה יעבור" . לפעמים היא חושבת על למה העולם הזה כל כך רע וכואב. היא נמצאת במקום שהיא רוצה לספר, אבל אף אחד לא יבין. היא נמצאת במקום שבו היא רוצה לפעמים להעלם ואז לראות אם עדיין יכעסו עליה גם אחרי שהיא תלך..