אני כמעט בטוחה שאני בדיכאון, איך להתגבר על זה בלי לספר למישהו?

אי אפשר. למה את חושבת שאת בדיכאון?

שואל השאלה:
אני לא יכולה להסביר את זה... אני פשוט מרגישה רע כל זמן

זה לא בהכרח אומר שאת בדיכאון. אולי את על הגבול הדק בין דכדוך לייאוש ממושך. אפשר לתת לזה לעבור מעצמו, למרות שזה לוקח זמן, מעייף, ויש סיכון שזה עלול להחמיר. זה אם את לא רוצה לשתף איש.
הכי מומלץ זה אבחון פסיכולוגי וטיפול קוגניטיבי. תקופת הפסיכותארפיה היא תקופה של צמיחה אינטנסיבית, שבמהלכה עשוי המטופל לעבור שינויים רבים מכפי שאנשים מסויימים מתנסים בהם במשך כל חייהם. כדי שתחול הצמיחה הצמיחה המהירה הזו, הכרחי לוותר על מידה מקבילה לה מן ה"ישות הקודמת". זהו חלק בלתי נמנע. בעצם, תהליך זה של של ויתור מתחיל בדרך-כלל לפני שהמטופל בא לפגישתו הראשונה. לעתים קרובות, למשל, פעולת ההחלטה לפנות לעזרה כשלעצמה מייצגת ויתור על הדימוי העצמי של "אני בסדר". הויתור הזה עלול להקשות, שלגבי "אינני בסדר, ואני זקוק לעזרה כדי להבין מדוע אינני בסדר ואיך להיעשות בסדר" שווה, במקרים רבים עד להעציב, ל"אני חלש, לא עומד בדרישות." למעשה, תהליך הויתור מתחיל תכופות עוד לפני שהמטופל מגיע להחלטה לבקש עזרה. מרוצת תהליך הויתור על רצוני לנצח תמיד הייתי מדוכאת. משום שההרגשה המתקשרת עם ויתור על משהו אהוב - או לפחות משהו שהינו חלק מעצמנו ומוכר לנו - היא דכאון. הואיל ובני אדם בריאים בנפשם חייבים לצמוח, להיות שויתור על הישות הקודמת או אובדנה מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך הצמיחה הנפשית, הדיכאון היא תופעה נורמלית ובריאה ביסודה. היא נעשית בלתי נורמלית או בלתי בריאה רק כאשר משהו מפריע לתהליך הויתור, וכתוצאה מכך מתארך הדיכאון טעינו בא על פיתרונו על ידי השלמת התהליך. את שרויה כבר בתהליך של ויתור או צמיחה, והסימפטומים של התהליך הזה הוא שאת מודעת למה שמתרחש עמך. נהפוך הוא, על פי רוב, מטופלים משתוקקים רק להקלה מן הסימפטומים של דכאונם, כדי שהדברים יחזרו להיות כמו שהיו פעם, אבל בתת מודע יודעת שזה לא אפשרי. הישות הקודמת שלך והדברים כפי שהיו פעם עברו כבר ובטלו מן העולם. צריך להכיר בזה. הדיכאון מאותת לזה. משבר אמצע החיים, למעשה רק אחד מהרבה משברים או שלבים קריטיים של התפתחות בחיים. צריך להיות מסוגל לסבול את הכאב שבויתור על דברים, שהתיישנו ועלינו לנטוש אותם. לידה מחדש. אז... אני מציעה לך לנסות להיפתח למישהו, אפילו אליי! או לחברה כלשהי, או למישהו במשפחה... למצוא קצת צבע בחיים. עיסוק שמשאיר אותך מתרגשת...
בהצלחה:)

קודם כל זה תהליך את צריכה מישהו לדבר איתו על זה כמו ההורים שלך או פסיכולוג שיכול ממש לעזור לך להיות לצידך לתמוך ולשנות לך את החיים את יכולה לקרוא באינטרנט איך לצאת מזה ואם תעקבי אחרי הכל במדויק גם תצאי מזה אבל שתדעי שזה תהליך ארוך ואל תתיאשי ותתחילי להיות חיובית תראי את הטוב כל פעם שאת מתלוננת עצובה או חושבת שהכל רע את צריכה לחשוב ההפך ולעשות דברים שאת אוהבת וככה אפשר לשנות

זה תלוי. עדיף לעשות אבחון אצל פסיכיאטר, שיקבע אם את צריכה תרופות או לא.
יש לי דיכאון (מאובחן) אבל זה לא מהסוג שאפשר לרפא בגלולת קסם, אז פשוט החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהיות שמח כל הזמן. בינתיים זה דיי עובד. החלטתי את זה אתמול ובכיתי מאז רק פעם אחת, שזה קצת יחסית למה שאני בוכה בדרכ. וגם הצלחתי להרדם בשעה הגיונית. בדרכ הדיכאון היה משתלט עלי והייתי נרדם בסביבות 2, אבל הפעם נרדמתי בסביבות 10. וגם לא חתכתי מאז (לא השג כל כך מרשים, למען האמת. אבל חשבתי שיהיה הגיוני לציין את זה), ונהייתי יותר נחמד לאחרים. כמובן שיש לאן להשתפר, אבל אם אני מרגיש שאני שוב נופל אני מדליק את השיר sincerely, me. אני רציני. זה השיר שבגללו החלטתי לקחת את עצמי בידיים. פשוט לקחתי את המילים בשיר ברצינות. הוא שר על סמים, אבל הוא גם שר על שינוי לטובה. אם להתעלם מהסמים זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו.

אי אפשר

תקראי את המאמר הזה. זה יעזור לך.
http://my-ambitions.com/%d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a2-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%a1