12 תשובות
אני חושבת שכן. כדאי לנסות לטפל בבעיה בעזרת מטפל רגשי/ פסיכולוג.. גם החלפת תזונה לתזונה בריאה, עשיית ספורט ושינה סדירה הרבה פעמים פוטרים בעיות.. בהצלחה
תלוי בסיבה ברור.. אבל בכל זאת תמיד יש תקווה:)
לנא נאטור
אני חושב שלכל אדם יש סיכוי לצאת מכל דבר נפשי שהוא נמצא בו.
כל עוד לא מדובר באיזה הפרעה נפשית כמו דמנציה או משהו בסיגנון.
לדעתי דיכאון זה בהחלט משהו שאפשר לצאת ממנו, צריך המון כוח, צריך לעשות מאמץ כדי לצאת וצריך להשקיע בלתחזק את המצב כשכבר נמצאים בחוץ, אבל זה לגמרי אפשרי.
וכמו שאמרו, הייתי מציע לעשות כל מה שאמרה המגיבה הראשונה, כי המון פעמים זה קשור גם לדברים פיזיים שמשפיעים על ההיבט הנפשי.
קודם כל, אם את לא עושה ספורט, כדאי שתעשי, אני חושב שזה ישפיע בצורה מאוד חיובית.
מעבר לזה אני לא יודע מה מידת החשיפה שלך לשמש, אבל יכול להיות שזה קשור גם לזה, יכול להיות שיש לך מחסור בויטמין d, שגורם המון פעמים לדיכאון, ובכלל, אנשים שלא מקבלים מספיק שמש, גם אם הויטמין d שלהם ברמת התקין, לפעמים נכנסים לדיכאון בגלל זה.
יש גם דברים אחרים פיזיולוגיים שעלולים להיות קשורים לזה, חוסר איזון כימי בגוף בכלל ובמוח בפרט, יכול לגרום לדיכאון וגם לבעיות נפשיות אחרות, אז אני מציע שתבדקי גם את הזווית הזאת.
ניסית לפנות לטיפול מקצועי?

לגבי ההרגשה שזה אבוד, אני אומר "it ain't over 'till it's over" (לני קרביץ), עד שלא מיצית את כל האפשרויות, מכל הכיוונים, ומכל זווית אפשרית, וזה בלתי אפשרי לעשות את זה כי זה לבד לוקח תקופת חיים של אדם ממוצע, את לא יכולה להגיד שזה אבוד.
אז תבדקי את הויטמין d, לא זה? אז תלכי לטיפול, לא עוזר? אז תעשי יוגה, לא עוזר? אז תציירי ציור ותפרקי את הדיכאון על הקנבס, לא עוזר? אז תשתגעי על מערכת תופים עד שיכאבו לך השרירים בידיים, לא עוזר? אז תשמעי מוזיקה שמרגיעה אותך ומכניסה בך אופטימיות, לא עוזר? אז תעשי קורס במשהו שאת אוהבת (תחביב כלשהו), לא עוזר? אז תלכי לים תעשי הליכה על החוף, לא עוזר? אז תעשי קורס צניחה חופשית.. להמשיך?

אז בקיצור, אל תוותרי, תילחמי בזה, ואת תצליחי לצאת מזה.
לא אמרתי שלעשות את זה זה קל.
אמרתי מראש שזה קשה ושזה דורש מאמץ וכוח והשקעה.
וגם לא אמרתי שתעשי את כל הדברים האלה בבת אחת, יכול להיות שתתחילי לצייר ותראי שזה מספיק לך כדי להתמודד עם הדיכאון הזה ודרך זה תצליחי לצאת מזה (בשילוב עם הטיפול).
רק אמרתי שאם זה לא ילך, אז יש עוד משהו, ואם גם המשהו ההוא לא ילך, אז יש עוד משהו.
אז בסה"כ תמיד יש תקווה, זה מה שאני אומר.
וכמובן אני מאחל לך בהצלחה בטיפול ובהתמודדות עם הדיכאון הזה.
הי.
כל הכבוד שאת בטיפול, ומתמודדת.
זה קשה, קשה, אבל...
אנא זכרי שזה ניתן לשינוי.
ההתמדה והאמונה שלך ינצחו.
רק אל תפסיקי להאמין, בבקשה.
את חזקה ומתמודדת.
ואת תנצחי.
אמן ואמן.
אפשר להתגבר על הדיכאון. תנסה לדבר עם איש מקצוע, זה הוציא הרבה אנשים מהדיכאון.
כן, יש סיכוי!
זה למידה, זו חקירה של הדברים ושל החיים.
צריך להשקיע בזה ממש, כמו בכל דבר.
אפשר ללכת למטפל מתאים.
אפשר להירשם לחוגים/אימונים.
לעבוד במשהו מתאים, למצוא חברים מתאימים...
להשקיע, ללכת קדימה...
שואל השאלה:
כמה שטויות!
זה ממש לא קשור לבורא.
שואל השאלה:
אני כותבת קטעים קצרים.
ככה הכי קל לי להוציא אם לא במילים.
אבל זה לא ממש עוזר.
והייתי מציירת פעם אבל אין לי סבלנות.
שואל השאלה:
כ"כ קל להגיד תעשי ככה וככה וככה.
אני בטיפול, אני מתמודדת, אני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה כי אני עדיין קטינה, בת 17 עוד מעט, ויש לי עוד שנה לסיים בבית ספר.
בגרויות אני עושה.
זה לא תעשי ותעשי ותעשי.
כי יש גבול גם לכוחות שלנו כבני אדם.
שואל השאלה:
אני עושה הכל חוץ מספורט.
ואני מנסה עם כל הכוח שנשאר לי לצאת מזה.
זה פשוט לא עובד.
ועבר כ"כ הרבה זמן זה מרגיש אבוד.
אני לא מוותרת אני ממשיכה להילחם אבל לפעמים זה מרגיש נורא מיותר כי עובדה שזה לא עובר