כתבתי איזה משהו אחרי הרבה זמן שלא, אשמח לשמוע מה אתם חושבים.

היה ערב מהסרטים, באמת, ממש סרט אימה.
כמה בנות מעיר גדולה שנוסעות לעיר גדולה עוד יותר בשביל מסעדה פלצנית. והמסעדה הייתה מדהימה שלא תבינו לא נכון, אוכל טוב, מלצרים נחמדים ואפילו ברמן חתיך שעמד בדיוק מולי כדי שלפחות אוכל לשטוף את העיניים מהזוועות שישבו איתי בשולחן. יש את המתלחששות, שהן לכאורה לא מזיקות אבל תהיי בטוחה שהשם שלך נאמר בלחשושים שביניהן לפחות 10 פעמים מתחילת הערב, על איך השמנת, שלפעמים את צינית וזה ממש מכבה אותן וכמה את מתאפרת מזעזע.
יש את השקטות, כמוני, שנפתחות רק עם אנשים מסויימים, צריך זמן כדי להכיר אותן ולהתחבר לסוג הומור ודיבור שלהן אבל סהכ הן בסדר.
והסוג הכי גרוע הן המשתיקות, אוי המשתיקות, אני כל כך מרחמת עליכן. תמיד דואגות שנהיה מתוקתקות ונשתה יין שאנחנו בכלל לא אוהבות, אסור לצחוק או לדבר בקול רם כי פאדיחה שאנשים שומעים, להשאיר כפול טיפ שיחשבו שאנחנו על רמה, ויסתכלו אלף פעם לצדדים לראות מה אנשים אומרים, כי הכי חשוב הרי זה מה שחושבים עלייך ולא מה שאתה עצמך. כל הערב תמונות בלובי של המסעדה, בומרנג של כוסות יין באינסטגרם ותמונות של קינוח עם הכיתוב yamiiiiii עליו, שבו בכלל לא נגעת כי יש לך אירוע עוד חודש. אז מה אני עושה שם אתם שואלים? אני פה כי החברה הכי טובה שלי מהיסודי חוגגת יום הולדת. זה שאנחנו כבר ממזמן לא החברות הכי טובות זה ידוע, אבל אנחנו עדיין מדברות מידי פעם, על איך אני שולחת לה סיכומים בהיסטוריה למייל. אבל היא בן אדם טוב, אני מאמינה שעמוק בפנים היא אותה חברה שאהבתי, שלא משתיקה אותך במסעדה, אוכלת מה שהיא רוצה כי ככה היא רוצה, צוחקת בקול רם ומידי פעם מתפלחת לה נחירה קטנה.
אז אם אתה משתיק, או משתיקה, שקוראים את זה, אני מבקשת ממך, בכל לשון של בקשה, תמצא חיים.
הבקשה הזאת היא רק לטובתך.
סביר להניח שאלה שישבו שולחן ליד בכלל לא זוכרים אותך, או איך התנהגת, מה אמרת ואיזה יין שתית.
הם חוזרים הביתה לחיים משלהם, ואתה תקוע בחיים של אנשים בשולחנות אחרים.