6 תשובות
גם אליי אף אחד לא מתחבר כמעט, ולא אני אליהם. אין שום צורך להשתנות בשביל הסביבה בשביל לרצות אנשים אחרים. תהיי מי שאת, האנשים הנכונים יגיעו. מי שיעריך אותך באמת, יקבל אותך כמו שאת למרות הכל.
תתעלמי מהם. אל תחשבי על הרע. תחשבי על מה שיש לך ועל החברים שלך. לא כולם חברים של כולם
אנונימית
שואל השאלה:
אני יותר מדברת בעינייני עבודה מאשר עיניינים של חברים ויציאות ובילוי, כי שם באמת לא אכפת לי אני יכולה להשאר ל"הירקב" בבית. אבל במחינת עבודה איך אני יכולה להתמודד?! כי באמת רע לי. מרגישה שלב פשוט רוצה להתפוצץ מרוב כאב ותחושת רוע שהוא מרגיש. ואני ממש רגישה לזה כי יש פעמים שאני מרגישה סוג של כאב בטן ותחושת בחילה וחשק מטורף לבכות. וכן ברגע שיצאתי מהעבודה היום לא הפסקתי לבכות עד שזה הגיע למצב שאעדפתי ללכת לבית ברגל והמרחק בין העבודה לבית שלי זה שעה וחצי כמעט.
(*סורי על החפירה-אבל באמת שאני כבר מותשת נפשית כבר*)
אנונימית
את צריכה לאהוב את עצמך ולהתחבר לעצמך. את לא צריכה לייצג שלמות אלא להיות מי שאת.
אנונימי
שואל השאלה:
איך האמת עושים את זה?
בחיים לא היו לי סיטואציות כאלה. זה רק בחצי שמה האחרונה שחוויתי דבר כזה פעמיים
אחד עם הסביבה של הבנזוג שכמנ לא קיבלו איתי ואני כבר לא יכולתמ לסבול את זה והייתי בוכה מזה ואז נפרדנו והסיטואציה השנייה זה במקום העבודה נוכחי שלי ודווקא יצא שביום שפירסמתי כאן את השאלה אז חזרתי לבית בוכה בעקבות הדבר הזה.
אנונימית
זה בסדר להתרחק ממה שלא עושה לך טוב אבל לא במחיר שזה גורם לך לדיכאון.
תתרחקי לכיוונים של דברים שעושים לך טוב בחיים. אם נפגעת ממישהו, תנחמי את עצמך בפינוק קטן שאת יודעת שאת אוהבת. הדיכאון לא שווה את האנשים שלא מתחברים אלייך. את ורק את צריכה להיות חזקה בשביל עצמך. אבל רק שתדעי שבשביל למצוא את הדרך לעשות זאת תצטרכי דווקא לא לפחד מלא להרגיש שייכת אלא להישאר עם ביטחון עצמי ולדעת שאת שווה בעיני עצמך קודם כל ורק אז בעיני אחרים.
אנונימי