53 תשובות
שואל השאלה:
תכתבו גם כמה זמן בבקשה
אנונימי
סבלתי מדיכאון קל של שנתיים כמעט, כרגע הוא משתפר יחסית.
הייתי. לא בטוח אם עדיין o.0
אני 3 שנים.
דיכאון של 4 שנים ביסודי נחשב?
שנתיים.
שואל השאלה:
ברור..
אנונימי
אני
תאמת מכיתה ב
אני: (
אני מדיי פעם.. בגלל בית ספר /:
אני בדיכאון שנתיים ועד עכשיו, מאובחנת עם דיכאון קליני, הבנתי את זה כשהתחלתי להתבגר כבר והסתכלתי אחורה וראיתי אבא מכה, בריונות של כל החיים שלי בבצפר, חברות שבגדו בי... מתוך התמימות כשרק חוויתי את זה ניסיתי לא לשים לב כמה זה כואב
i'm: (
אנונימית
היה דיכאון ביסודי 6 שנים
דיכאון שנה וחצי
שואל השאלה:
היי אנשים.. קחו סרטון קצר שמסביר איך להוציא דיכאון בשתי דרכים פשוטות!:)
ואם לא יצא קצת עם הזמן זה חולף.. הרי אין דבר שנשאר קבע בחיים.
אנונימי
אני כאן
אמאלה כל סטיפס נראלי חח
אנונימי.. יש דיכאון שנשאר כל החיים, פשוט יש דרכים לעזור לזה.. זה לא עובר תמיד.
אני לא יודעת אם אני בדכאון. וגם אם אני כן אני מכחישה את זה.
קשה לי נפשית כבר שנתיים, וזה פשוט לא עובר, כל הבעיות שלי נהיות יותר ויותר גרועות.
הדבר שהכי קשה לי איתו שאת כל מה שעובר עלי קשה לי לספר, אפילו באינטרנט, אני פשוט מפחדת ברמות. שמישהו מתחיל להיות קרוב מדי לנקודות חולשה שלי אני פשוט דוחפת אותו משם.
אני רוצה לכתוב פה, אבל שוב, אפילו לכתוב שאני פוחדת לספר זה ממש קשה לי.
אנונימית
אני. לא זוכרת אפילו כמה זמן חח..
לא אוכל לנקוב בסכום מסוים, אבל אוכל להעיד על עצמי שאני די דיכאוני, כבר מספר שנים רעות (כבר לא עוקב אחרי הכמות). אני נכנס ויוצא מדיכאון באופן די תדיר, לא ממש קבוע ודי משתנה ותלוי במצב רוח בכל רגע נתון. אני מצליח להישאר מחוץ לגבולות שלו רק כשאני מצליח להכפיף על המודעות שלי מעין אדישות, שבה אני מנסה להתעלם מהמחשבות שגורמות לי להיכנס לדיכאון ולנסות להעסיק את עצמי מספיק בכדי שלא אוכל לחשוב על זה. כן. קשה. מעצבן. באסה שחבל"ז! בריאות לכולם! ערב נעים ושבוע טוב!
דיכאונימי
אני הייתי בדיכאון קל 3 שנים ובשנה האחרונה דיכאון היה לי דיכאון קליני קשה (הכל מאובחן)... כרגע אני בטיפולים תרופתיים ונפשיים ומנסה להחלים:-)
אנונימית
אני---/תמיד
אני בדיכאון כבר יותר משלוש שנים
אני מנסה כמה שיותר לא להראות את זה
אז גם לפי התגובות שלי:/
אני יכול להגיד לך שכמעט כולם פה בדיכאון.

אני זוכר את התקופה כשלפני שנכנסתי לאתר הזה הייתי בנאדם שמח ואופטימי ומה לא
וכעבור זמן ממושך באתר הזה הפכתי לבנאדם דיכאוני ופסימי. (עכשיו אני מנסה פחות להיכנס לפה)

האתר הזה גורם לאנשים להיות בדיכאון, ולמרות זאת, הם לא יכולים להשתחרר ממנו.
אחת התמונות!
לא יודע כמה אבל אני אחד מהם והייתי אומר שזה דיכאון כבר שנתיים בערך אולי קצת פחות
אני, שנה חבר שלי עזב אותי
אני לא סגור לגבי ההגדרה של דכאוני ואני גם בחיים לא הלכתי לבחון את זה, אבל כל הסובבים אותי אומרים לי שאני בדכאון..
לכולם יש תקופות של דיכאון
החוזק האמיתי זה לצאת מהתקופות האלה
אני כרגע לא בדיכאון אבל היו לי הרבה תקופות בחיים שהייתי בדיכאון
אני שנתיים וחצי בדיכאון עד עכשיו
דיכאון קליני,
4 חודשים
יש פה די הרבה בדיכאון..
אני הייתי
נעצתי
דיכאון קליני

אני הייתי
אני שלוש שנים בא והולך... עדיין ממשיך
אנונימית
כבר שנה שזה בא והולך.. לשמחתי עכשיו אני דווקא מרגישה מצויין:)
אנונימית
בכיתות ז-י היה לי ממש דיכאון לא היה לי חשק לאכול היה תקופה של חודש נראלי ירדתי 5 קילו בגלל הדבר הזה, ממש תקופה נוראית אבל עכשיו אני כיתה יב וזה פחות חמור, אני יודעת פחות או יותר להתמודד עם זה.
אני אמור לספור אותם אחד אחד?
כרגע לא אבל אני לא יכולה להגדיר את עצמי כמאושרת ואני יודעת שאני אף פעם לא יוכל להגדיר את עצמי ככזאת.
יש לי דיכאונות קצרים שבאים והולכים והיו לי כמה דיכאונות ארוכים.
יש לי תקופות שאני בדכאון בגלל כל מיני חרדות שיש לי.
אנונימית
אני:/
אנונימית
לי, כבר 4 שנים.
מתחילת השנה.
אני, אני כבר לא יודעת מה יש לי/מה עובר עלי.
אני. ממתי? מאז שאני זוכרת את עצמי.
עברתי המון.. פשוט יותר מדיי..

מנסה לא לתת לזה להשפיע עלי אבל לפעמיים זה פשוט יותר חזק ממני.
'אם אלה החיים נחיה (?).. '

לילה טוב..
זו לא ץופעה כשאת נדירה יש אנשים שזה אצלם במוח.. חלק מהכימיקלים שיש במוח יוצרים אווירה מדוכדכת במצבים רעים וזה הופך לקיצוני.. בלי אשמתנו
עדיין. ארבע שנים..
יש תקווה = (=?
אנונימית
מאניה דיפרסיה
אני חושבת שבשנתיים האחרונות זה בולט יותר
^לאנונימית ש-4 שנים בדיכאון - תמיד יש תקווה.
אני
שנה בדיכאון קל וחצי שנה בנתיים בדיכאון מטורף שאני כבר לא יכולה להבין איך אפשר לשמוח
אנונימית
שואל השאלה:
אני כרגע בדיכאון קליני כבר כמה חודשים (תמיד היה לי דיכאון, אבל לאחרונה הוא ממש הפך לקליני) ושאתם רואים שעוד הרבה אנשים סובלים מזה אז זה קצת יורד. כרגע גם אני בדיכאון מאוד קשה כבר כמה שנים אבל הכול כנראה יעבור לכולכם, כי הרי כלום לא נשאר והחיים משתנים. וגם הרוב זה גיל ההתבגרות שההורמונים משתוללים וזה מביא הרבה דיכאון חרדות פחדים ופחד להשתגע. אז כל הדברים האלה נורמלים ותמיד עוברים.
אנונימי