תשובה אחת
בשנים האחרונות פחות, אבל כשישראל היו במזרח, המזרח עצמו היה פחות מפותח כך שהיה ליהודים פחות מקום להתפתח בעצמם, פשוט מחוסר דברים להתפתח בהם, אבל עדיין יהודים היו בעמדות מפתח הרבה פעמים, יועצי מלכים, אומנים ופסלים מלכותיים, סופרים, שרים, תוכנים מלכותיים, מצביאים צבאיים (כן, לדוגמה רב שמואל הנגיד, שהיה מגדולי ישראל בתקופת התפר בין הגאונים לראשונים (תלמיד של רב האי גאון, בן תקופתו של רש"י), והיה משנה למלך, ראש ממשל ו'וזיר גדול' (שזה אומר ראש היועצים של המלך), ושר הצבא בממלכת גרנדה המוסלמית) וכו'.

אבל הבעיה שבמדינות האסילם הגדולה הייתה בעיקר מכך שמישהו היה מקורב למלכות (זה מופיע עד היום ביהדות מרוקו שם כל אחד מנסה להתפאר בקרבת סבו [המומצאת?] אל המלך), לא על השגים מעשיים. הרבה פעמים הם הלכו יד ביד, אבל [כנראה] זה גרם לאובדן של הרבה מהידוע לנו מלבד מה שנמצא אצל חכמי ישראל שבמזרח שכבר כולם יודעים עליהם.
(זה מעניין, דווקא בתימן יותר הקפידו לשמר את המידע. יכול להיות שזה בגלל שהם התמחו בשימור כתבי יד כי מהפכת הדפוס לא הגיעה אליהם, אז הם לא יכלו להרשות לעצמם לאבד כתבי יד לעומת במדינות המזרח האחרות).

אם כי יש הרבה יהודים מלומדים שמוזכרים בתחום המתמטיקה בספריית בגדאד ממה שידוע לי, טרם ביררתי הדבר.

אבל הם היו פחות בולטים, ופחות מהוללים בקהילות שלהם על ההשגים שלהם.
התחברות ל