4 תשובות
וירא-
כולם צוחקים. מה מצחיק?! שנים עשר ביטויים של צחוק מלווים את לידת יצחק, מצחוקו של אברהם שלאחריו ההודעה שלבן יקרא יצחק ועד צחוקה של שרה. לכאורה יצחק נקרא על שום הצחוק של אביו, מה גם שיש המוצאים הבדל בין הצחוקים.
אונקלוס לדוגמה מבחין בין צחוק של שמחה אצל אברהם לצחוק של לגלוג אצל שרה. דווקא הדיאלוג סביב צחוקה של שרה מרמז לנו שטובה גדולה עשתה עמנו שרה בצחוקה שלה ושברית של צחוק נרקמת בינה ובין אלוהים. "וַתִּצְחַק שָֹרָה בְּקִרְבָּהּ" (בראשית יח, יב) על מה צחקה? על האבסורד! או כדברי ר' ישעיה הלוי (השל"ה) :"והנה ראתה שרה דברים סותרים לפי שִׂכלה, על כן צחקה". האמנם חוסר אמונה לפנינו?
אלוהים בעצמו מפרש בעבורנו את מה שאולי לא הבנו בדבריה. לא חוסר אמונה יש כאן אלא פליאה. ועוד, מה פשר תגובתו של אלוהים "לא כי צחקת" להתכחשותה של שרה? שמא לא חוסר נחת יש כאן אלא להפך תגובה המאשרת את הצחוק, מסמנת אותו כאותנטי? אלוהים כמו מבקש משרה: אנא, אל תוותרי על צחוקך זה. והיא לא מוותרת ולאחר הלידה מטעימה ואומרת "צְחֹק עָשָֹה לִי אֱלֹהִים" (כא, ו).
מהו שורש צחוקה? הכרה באירוניה המלווה את חיינו, בחידתיות הקיום. היכולת לחיות בשניות, לקבל את האבסורד שהוא מובנה בעולמו של אלוהים, את ההפתעות ואת הבלת"מים. צחוקה הוא צחוק האמונה השלמה.
כולם צוחקים. מה מצחיק?! שנים עשר ביטויים של צחוק מלווים את לידת יצחק, מצחוקו של אברהם שלאחריו ההודעה שלבן יקרא יצחק ועד צחוקה של שרה. לכאורה יצחק נקרא על שום הצחוק של אביו, מה גם שיש המוצאים הבדל בין הצחוקים.
אונקלוס לדוגמה מבחין בין צחוק של שמחה אצל אברהם לצחוק של לגלוג אצל שרה. דווקא הדיאלוג סביב צחוקה של שרה מרמז לנו שטובה גדולה עשתה עמנו שרה בצחוקה שלה ושברית של צחוק נרקמת בינה ובין אלוהים. "וַתִּצְחַק שָֹרָה בְּקִרְבָּהּ" (בראשית יח, יב) על מה צחקה? על האבסורד! או כדברי ר' ישעיה הלוי (השל"ה) :"והנה ראתה שרה דברים סותרים לפי שִׂכלה, על כן צחקה". האמנם חוסר אמונה לפנינו?
אלוהים בעצמו מפרש בעבורנו את מה שאולי לא הבנו בדבריה. לא חוסר אמונה יש כאן אלא פליאה. ועוד, מה פשר תגובתו של אלוהים "לא כי צחקת" להתכחשותה של שרה? שמא לא חוסר נחת יש כאן אלא להפך תגובה המאשרת את הצחוק, מסמנת אותו כאותנטי? אלוהים כמו מבקש משרה: אנא, אל תוותרי על צחוקך זה. והיא לא מוותרת ולאחר הלידה מטעימה ואומרת "צְחֹק עָשָֹה לִי אֱלֹהִים" (כא, ו).
מהו שורש צחוקה? הכרה באירוניה המלווה את חיינו, בחידתיות הקיום. היכולת לחיות בשניות, לקבל את האבסורד שהוא מובנה בעולמו של אלוהים, את ההפתעות ואת הבלת"מים. צחוקה הוא צחוק האמונה השלמה.
מתוך עלון משכן שילה:
דבר תורה
הטוב כי לא כלו רחמיך!
"וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"
(בראשית יח, י)
מתוך "אור החיים" הקדוש, רבינו חיים בן עטר זיע"א
בפרשתנו אנו נפגשים באחת הבשורות המרגשות ביותר בהיסטוריה של העם היהודי הבשורה על הולדת יצחק אבינו. ואולם המעיין בפסוקים יבחין בכפילות דברים: בתחילה המלאך מבטיח ואומר לאברהם אבינו (יח, י): "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", ומיד לאחר מכן, התורה מספרת ששרה צחקה בקרבה על הבשורה המפתיעה, ולאחר מכן הכחישה ואמרה: "לֹא צָחַקְתִּי", והנה, בפסוק הבא לאחר מכן (יח, יד) המלאך חוזר שוב על ההבטחה כמעט באותן המילים, ואומר: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן", ולכאורה לשם מה נצרכת החזרה הזאת?! האם לא די בהבטחה הראשונה?
הסבר לכפילות זו אנו מוצאים בדברי קודשו של רבינו האור החיים הקדוש, וכך כתב:
"טַעַם שֶׁחָזַר לוֹמַר ההַבְטָחָה, לְבַל יַחְשֹׁב אַבְרָהָם כִּי לְצַד הִקְפַּדַת ה' עַל שָׂרָה, יָשׁוּב ה' מִדִּבְרוֹ הַטּוֹב אֵלָיו, לָזֶה אָמַר אֵלָיו כִּי הַבְטָחָתוֹ יִשָּׁמֵר: כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן!"
כלומר לפי הסברו ההבטחה בפעם השנייה לא הייתה סתם תזכורת, אלא מענה ישיר להתנהגותה של שרה. לאחר ששרה הכחישה את צחוקה ואמרה: "לֹא צָחַקְתִּי", לכאורה נוצר פגם רוחני במידת האמת שלה, ואברהם היה עלול לחשוב שבעקבות השינוי הזה במידת האמת מצד שרה אימנו, הקדוש ברוך הוא יחזור בו חלילה מההבטחה לתת להם בן, כעונש על השקר לכאורה שיצא מפיה של שרה אימנו.
לכן הדגיש המלאך ואמר פעם נוספת לאברהם: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן!" המלאך רמז לאברהם אבינו בצורה ברורה: אומנם שרה שינתה מן האמת מפני הפחד, אך ההבטחה של בורא עולם היא נצחית, הקדוש ברוך הוא אינו חוזר בו, היות והוא טוב ומיטיב, והחסד האלוקי פועל מעל ומעבר לחסרונות האנושיים שלנו.
והלקח הוא עצום! דברי המלאך מלמדים אותנו שהאהבה של ה' אלינו והרצון שלו להיטיב לנו, חזקים יותר מהנפילות הקטנות שלנו. לכן כשאנו נתקלים בחיים ברגעים שבהם אנו מרגישים לא ראויים, נזכור שה הבטחתו האוהבת של המלאך לאברהם, ונדע כי שערי שמיים פתוחים לפנינו תמיד, והטוב המחכה לנו אינו מתבטל בשל רגע של חולשה. נתמלא בביטחון בבורא עולם, נתחזק באמונה, ונזכה לראות את ברכות ה' מתקיימות בנו לטובה ולברכה.
דבר תורה
הטוב כי לא כלו רחמיך!
"וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"
(בראשית יח, י)
מתוך "אור החיים" הקדוש, רבינו חיים בן עטר זיע"א
בפרשתנו אנו נפגשים באחת הבשורות המרגשות ביותר בהיסטוריה של העם היהודי הבשורה על הולדת יצחק אבינו. ואולם המעיין בפסוקים יבחין בכפילות דברים: בתחילה המלאך מבטיח ואומר לאברהם אבינו (יח, י): "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", ומיד לאחר מכן, התורה מספרת ששרה צחקה בקרבה על הבשורה המפתיעה, ולאחר מכן הכחישה ואמרה: "לֹא צָחַקְתִּי", והנה, בפסוק הבא לאחר מכן (יח, יד) המלאך חוזר שוב על ההבטחה כמעט באותן המילים, ואומר: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן", ולכאורה לשם מה נצרכת החזרה הזאת?! האם לא די בהבטחה הראשונה?
הסבר לכפילות זו אנו מוצאים בדברי קודשו של רבינו האור החיים הקדוש, וכך כתב:
"טַעַם שֶׁחָזַר לוֹמַר ההַבְטָחָה, לְבַל יַחְשֹׁב אַבְרָהָם כִּי לְצַד הִקְפַּדַת ה' עַל שָׂרָה, יָשׁוּב ה' מִדִּבְרוֹ הַטּוֹב אֵלָיו, לָזֶה אָמַר אֵלָיו כִּי הַבְטָחָתוֹ יִשָּׁמֵר: כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן!"
כלומר לפי הסברו ההבטחה בפעם השנייה לא הייתה סתם תזכורת, אלא מענה ישיר להתנהגותה של שרה. לאחר ששרה הכחישה את צחוקה ואמרה: "לֹא צָחַקְתִּי", לכאורה נוצר פגם רוחני במידת האמת שלה, ואברהם היה עלול לחשוב שבעקבות השינוי הזה במידת האמת מצד שרה אימנו, הקדוש ברוך הוא יחזור בו חלילה מההבטחה לתת להם בן, כעונש על השקר לכאורה שיצא מפיה של שרה אימנו.
לכן הדגיש המלאך ואמר פעם נוספת לאברהם: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן!" המלאך רמז לאברהם אבינו בצורה ברורה: אומנם שרה שינתה מן האמת מפני הפחד, אך ההבטחה של בורא עולם היא נצחית, הקדוש ברוך הוא אינו חוזר בו, היות והוא טוב ומיטיב, והחסד האלוקי פועל מעל ומעבר לחסרונות האנושיים שלנו.
והלקח הוא עצום! דברי המלאך מלמדים אותנו שהאהבה של ה' אלינו והרצון שלו להיטיב לנו, חזקים יותר מהנפילות הקטנות שלנו. לכן כשאנו נתקלים בחיים ברגעים שבהם אנו מרגישים לא ראויים, נזכור שה הבטחתו האוהבת של המלאך לאברהם, ונדע כי שערי שמיים פתוחים לפנינו תמיד, והטוב המחכה לנו אינו מתבטל בשל רגע של חולשה. נתמלא בביטחון בבורא עולם, נתחזק באמונה, ונזכה לראות את ברכות ה' מתקיימות בנו לטובה ולברכה.
גם עלייך הסמל הפיל?
אנונימית
פרשת וירא לראות את האחר
אחד הרגעים המיוחדים בפרשה הוא הכנסת האורחים של אברהם אבינו.
הפרשה נפתחת במילים: "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום".
חז"ל מסבירים שאברהם היה ביום השלישי למילתו, כשהוא סובל מכאבים, ובכל זאת הוא יושב בפתח האוהל ומחפש אורחים.
ואז הוא רואה שלושה אנשים. שימו לב למילים: "וירא וירץ לקראתם".
אברהם לא רק ראה אותם בעיניים, הוא ראה אותם באמת. הוא לא נתן לכאב שלו, לקושי שלו או לעיסוקים שלו למנוע ממנו לראות אדם אחר שזקוק לו.
ויש כאן מסר גדול לחיים:
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים במה שעובר עלינו, בכאבים שלנו, באכזבות, בהתמודדויות ובדברים שחסרים לנו, עד שאנחנו מפסיקים לראות את האנשים שסביבנו.
אבל הגדולה של אדם היא לא רק במה שהוא מצליח לעשות כשהכול מסתדר לו, אלא ביכולת שלו להישאר רגיש לאחר גם כשלא פשוט לו בעצמו.
אברהם מלמד אותנו שחסד אמיתי לא מתחיל כשיש לנו זמן פנוי, כשאנחנו במצב רוח טוב או כשנוח לנו. הוא מתחיל בהחלטה לראות את האחר.
ואולי זו המשמעות העמוקה של "וירא" לפני שאדם יכול לעשות טוב בעולם, הוא צריך קודם כול ללמוד לראות.
לא רק להסתכל, אלא לשים לב. לא רק לשמוע, אלא להקשיב. לא רק להיות ליד אנשים, אלא באמת לראות אותם.
וזו אולי אחת השאלות היפות שהפרשה משאירה לנו לשבת:
כמה אנשים אנחנו פוגשים במהלך היום, אבל כמה מהם אנחנו באמת רואים?
שבת שלום ❤
אחד הרגעים המיוחדים בפרשה הוא הכנסת האורחים של אברהם אבינו.
הפרשה נפתחת במילים: "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום".
חז"ל מסבירים שאברהם היה ביום השלישי למילתו, כשהוא סובל מכאבים, ובכל זאת הוא יושב בפתח האוהל ומחפש אורחים.
ואז הוא רואה שלושה אנשים. שימו לב למילים: "וירא וירץ לקראתם".
אברהם לא רק ראה אותם בעיניים, הוא ראה אותם באמת. הוא לא נתן לכאב שלו, לקושי שלו או לעיסוקים שלו למנוע ממנו לראות אדם אחר שזקוק לו.
ויש כאן מסר גדול לחיים:
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים במה שעובר עלינו, בכאבים שלנו, באכזבות, בהתמודדויות ובדברים שחסרים לנו, עד שאנחנו מפסיקים לראות את האנשים שסביבנו.
אבל הגדולה של אדם היא לא רק במה שהוא מצליח לעשות כשהכול מסתדר לו, אלא ביכולת שלו להישאר רגיש לאחר גם כשלא פשוט לו בעצמו.
אברהם מלמד אותנו שחסד אמיתי לא מתחיל כשיש לנו זמן פנוי, כשאנחנו במצב רוח טוב או כשנוח לנו. הוא מתחיל בהחלטה לראות את האחר.
ואולי זו המשמעות העמוקה של "וירא" לפני שאדם יכול לעשות טוב בעולם, הוא צריך קודם כול ללמוד לראות.
לא רק להסתכל, אלא לשים לב. לא רק לשמוע, אלא להקשיב. לא רק להיות ליד אנשים, אלא באמת לראות אותם.
וזו אולי אחת השאלות היפות שהפרשה משאירה לנו לשבת:
כמה אנשים אנחנו פוגשים במהלך היום, אבל כמה מהם אנחנו באמת רואים?
שבת שלום ❤
באותו הנושא: