קיבלתי פטור מהצבא על נפשי וגם לא עשיתי שירות לאומי בגלל המצב הנפשי הגרוע

אני חושב שאת חייבת להתעסק בעתיד שלך מאשר באנשים אחרים והאם ישפטו אותך על זה או לא, ממליץ טיפול/ייעוץ על מנת להבין איך את יכולה לנצל את חייך במלואם וכן להגיע לאנשהוא בכוחות עצמך, את תודי לעצמך על זה בעתיד.

זה ממש לא נורא זה לא באשמתך. ואף אחד לא צריך לשפוט אותך על זה

את יכולה להתנדב באיזו עמותה, ולהרגיש שאת נותנת למדינה.
זה לא חייב להיות רק דרך הצבא או שירות לאומי, יש כל כך מלא דרכים לתת לקהילה ולמדינה.
וזה גם יעשה טוב לך, וגם לאחרים.

לכי לטיפול

זה לא נורא ואין לאף אחד זכות לשפוט אותך, אם את יכולה למצוא עבודה שאת אוהבת ולחשוב על לימודים בעתיד זה מעולה

זה ממש לא נורא
זה שאת מרגישה רע לגבי זה שלא תרמת כבר מראה שאכפת לך מהתרומה שלך למדינה, פשוט את לא מסוגלת וזה לא אשמתך. בנתיים תמשיכי לעשות את ההכי טוב שלך, ואולי בעתיד תוכלי להתנדב בעמותות

שואל השאלה:
אני הולכת לטיפולים אבל אני לא רואה הרבה התקדמות.. עוד לא מצאתי פסיכולוג/מטפל שאני מרגישה שהוא באמת מבין אותי ואת הקשיים שלי ויודע מה באמת יכול לעזור לי
אני עם ראש פתוח ומנסה הכל אפילו טיפולים שהם פרדס חנה סטייל אבל אני לא מוצאת משהו שעוזר לי באמת וגם לפסיכיאטר אני מקרה קשה
אני לא חושבת שיש אבחנה קלינית שבאמת יושבת עליי בול וזה מה שמקשה לאנשי מקצוע

בתור אחת שהובחנה עם דיכאון קליני,
בסופו של יום רק את יכולה לעזור לעצמך, ולא שום מטפל. כלים זה מאוד חשוב, וזה הרבה יותר קשה להשיג ללא מטפל, אפשרי, אבל מאוד מאוד קשה.
ולדעתי להתעסק בנתינה יעזור גם למצב הנפשי, בעיקר אם זה משהו שמפריע לך
ככל שאנו מתעסקים יותר בעשייה, שתורמת גם לנו, שמעניקה גם לנו ולא רק לוקחת אנרגיות, אז המצב שלנו משתפר..