13 תשובות
הפסקת לקחת את הכדורים?
שואל השאלה:
^ מעולם לא לקחתי כי לא אפשרו ההורים שלי לא הסכימו לתת לי למרות שהומלץ לי שכן
אתה חייב לדבר עם פסיכיאטר אתה לא יכול לסבול בשקט. לי זה קורה כשאני מפסיק כדורים
שואל השאלה:
זה מורכב אם אתה רוצה תרשום לי בפרטי אני אסביר
אל תחזור לזה
זה לא שווה את זה
זאת רק תקופה הכל יעבור בסוף
שואל השאלה:
^ זה לא בשליטתי
אתה לא צריך להסביר לי, אני יודע איך זה מרגיש. פשוט מאוד לך לרופא משפחה או ילדים ותספר לו על זה ותקבל הפנייה לפסיכיאטר
שואל השאלה:
אני בן 16 ^ אני לא יכול לבד
מבינה אותך
גם לי היו תקופות כאלה
אבל תאמין לי שפגיעה עצמית באמת באמת לא תעזור לך
זה לא יתרום לך וגם אם עכשיו ההרגשה לא משתפרת עדיין תשתף כל מי שאתה יכול וסומך עליו, חבל שתדרדר לזה שוב
אני מבין, אתה יכול ללכת לרופא ילדים לבד אבל לא לפסיכיאטר. אז אולי תנסה לבקש הכוונה בערן ותסביר להם את המצב. אני לא אומר לך שיש תרופות פלא וזה יפתור לך את הבעיות אבל עדיף לראות רופא שיוכל למנוע את זה מלהתפרץ עוד יותר
אם אתה בן 16 אתה יכול לקבןע לעצמך רופא ילדים לבד וללכת לבד
תסביר לו מה אתה מרגיש, יש דרכים לעזור לך
בבקשה אל תשאר בזה לבד!
זה הכי מסוכן
אנונימית
שואל השאלה:
תודה רבה לכל העונים אני אשתדל לדאוג לעצמי ואקבע לעצמי תור לרופא , דיברתי עם פסיכיאטר שהיה לי פעם כי הרווחה הכריחה את ההורים שלי שרק לפחות אהיה במעקב שלו והוא אמר שהוא לא יכול להוציא מרשם אבל אני יכול לקבוע תור לרופא משפחה ולתת להם לדבר והרופא משפחה יתן את המרשם
היי יקר
שומעת את תחושת הכאב העולה מהמילים שכתבת. מניחה שההתמודדות מגיעה בגלים לאורך הזמן ואולי כרגע המציאות מכתיבה קשיים ששואבים את הכוחות והכל יכול להראות מייאש וחסר תקווה. יכולה לתאר לעצמי איך ברגעי השפל אתה יכול להרגיש שאין בך כוחות להמשיך את החיים ויכול להיות שנדמה לך באותו הזמן שהפתרון הכי טוב להעלים את הסבל זה להעלים את עצמך. כאילו הדרך היחידה לתת שקט לנפש הכואבת היא לשחרר לגמרי ולהפסיק להילחם... בעיקר כי המוות לפעמים נראה כפתרון סופי למצבים שייתכן וניתנים לשינוי. מניחה שברגעים החשוכים כמעט בלתי אפשרי לחשוב שאולי בכל זאת יש שם אנשים שהאובדן שלך ישאיר בהם חלל ריק.
יחד עם זאת נשמע מהמילים שלך שיש בך קול שמייחל למצוא דרך אחרת להתמודדות, ועצם המחשבה על החזרה לאותו מקום חשוך מעלה חששות והתנגדות בתוך הלב.
מבינה שקשה להישאר עם הרגשות הללו לבד. ייתכן שיש מישהו שתוכל לשתף ואולי יושיט לך יד לתמיכה.
אם נכון לך לשתף בכאב בצורה אנונימית ולא שיפוטית, מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט עם המתנדבים שלנו. נהיה שם בשביל להקשיב, לתמוך ככל שנוכל.
מזמינה אותך גם להקשיב לפודקאסט העוסק באובדנות באתר
https://sahar.org.il/podcasts
אנחנו זמינים בצ'אט (מצרפת לינק)

שלך, מתנדבת סה"ר.
התחברות ל