היי כתבתי קטע על עצמי, קטע די חושף האמת, מה דעתכם?

ילד בן עשרים, לא יודע מה מחכה לו בחיים
נוסע על אוטומט במקום לפעול על ידני
מבין כי הרגע שלו עומד להתקרב
הוא לא יודע איזו דרך עתידית הוא אוהב

חייל בחיל הים, אך רק לנוכח המצב
דוחה את המחשבות, נשאר בכאן ועכשיו
מנסה לחסוך כל זמן בכל יום וכל ליל
גם אם זה על חיי חברה שגם ככה בשפל

חולם על דרך להשתחל ללימודים רציניים
עדיין תקוע על בחירת המקצוע לחיים לא עניים
למרות כל ניסיונותיו להתייחס ברצינות
בסוף זונח את הכל בגלל בחורה או שטות

עדיין בן עשרים, רוצה ליהנות מהחיים
חסום רגשית כמו טראומה שתקועה בעננים
לא יודע אם הוא דפוק או אם זה מבחירה
לא יודע איך להשתנות ולחזור חזרה