אני ממש אשמח לחוות דעת על משהו שכתבתי (די על עצמי)

רואים לך בעיניים, העיניים הגדולות
העיניים האלה שכשאת מחייכת מתכווצות
הבעיה היא שאת מחייכת פחות ופחות
והניצוץ של השמחה בהן כמעט ונעלם
ואת מתרחקת עם הזמן עוד ועוד מכולם
והחיוך הגדול כבר כמעט לא קיים
את כבר לא נפגשת, לא רוצה לצאת ולבלות
ואפשר לראות לך בעיניים את הדמעות עומדות
מחכות לרגע שכבר לא תוכלי לעצור אותן
ואז הן יזרמו עוד ועוד ולא יפסיקו אף פעם
הן יהפכו לנהר שיסחוף אותך רחוק ולעולם לא תחזרי
לעולם לא תחזרי לילדה שמדלגת ברחוב
לילדה שלעולם לא תעזוב
לילדה ששולחת הקלטות שלה שרה כשמשעמם
ואת האווירה היא תמיד תרומם
לילדה שתרקוד ותמציא סיפורים הזויים
ותחייך ברחוב לאנשים זרים
היא לפעמים בכתה והתקשתה אבל תמיד קמה
אבל היא כבר לא רואה סיבה למה
למה למשיך לנסות, למה להמשיך לקוות
למה להמשיך לחיות