מה דעתכם על השיר שכתבתי?

אני מרים את כוסי ושר שיר,
כי מי יודע אם חיי ארוכים או קצרים?
חיי אדם ארעיים כטל הבוקר,
ימים רבים עברו, מעטים הימים שנשארו
המלנכוליה שליבי מוליד,
מגיעה מדאגות אותן איני יכול לשכוח.

מה יכול לשכח את יגוניי?
אני מכיר רק תרופה אחת - יין דו קאנג.
חסידים לבושים בכחול,
ליבי דואג לכם.
אתם הם סיבת השיר הזה,
ללא ספקות והיסוסים.
מעבר לגדה צבי פועה,
לטבע שם הוא אוכל.
אורחיי המכובדים להם אני מצדיע,
הכו בציתר! נגנו בחליל!
אור הירח בהיר,
היכן אוכל להפרידו ולקיטופו?
מחשבות עלייך בתוך תוכי,
לא מתיישבות, ואינן נרגעות.
חבריי באים לבקר דרך שביל העיר,
הכבוד אותו הם מביעים באמת ניתן לראות.
פסטיבל אעשה לכבודם,
ניזכר ונספר סיפורים על חוויות משותפות.
מעטים הם הכוכבים מסביב לירח,
דרומה העורבים טסים.
עפים הם ללא מנוח,
היכן יקימו את ביתם?
אין הר תלול מדי,
אין ים עמוק מספיק.
אדם חכם פוסק מארוחתו שאורחיו מגיעים,
משום שלרגליו אימפריות באמת נופלות!