כתבתי לעצמי משהו שאני רוצה להגיד ולא יכולה

למישהו שאמרתי לו שאני חושבת עליו בקטע רומנטי.
כי אם אגיד לו את זה, אז אולי הוא ילחץ או משהו.
אז אעלה את זה כאן, כי אני צריכה לשחרר את זה לאן שהוא.

אני חייבת להגיד לך משהו, אבל משהו על אמת
הפחד הכי גדול שלי היה שתתרחק ממני אחרי מה שאמרתי לך. ובאמת בהתחלה היתה קצת התרחקות, לפחות הרגיש לי. מה שבטוח יש קצת שינוי בהתנהגות, הרבה דברים קטנים, שמן הסתם אני שמה לב אליהם, אבל תעשה מה שנוח לך לעשות.
אבל שתדע, שמה שגרם לי להגיד את מה שאמרתי, זה לא ההתנהגויות שהיו לך שהעלמת...
זה היה כי התחלתי באותה תקופה לראות בך פוטנציאל.
תן לי להסביר.
הייתי כותבת לך את זה בברכת יום הולדת שלי, אבל הרגיש לי תקופה קרובה מידי ופחדתי טיפה להלחיץ :).
אני צריכה אבל שתדע שאתה אחד האנשים שאני הכי מעריכה שנמצאים בחיים שלי.
אתה בן אדם שאפתן, ונחוש, ורגיש, ומשתפר.
פיזית האדם שהכרתי ביום הראשון בלימודים, מבחינתי, זה לא אותו אדם שאני מדברת איתו עכשיו.
אתה הרבה יותר אמיתי וכן.
אתה לא מתנהג בצורה מתחנפת, אתה תתווכח אם אתה חושב אחרת, אתה תנסה להבין לעומק את הנושא שמדברים עליו, ואתה לא סתם תגיד הארה או הערה.
ואכפת לך מאנשים שסביבך.
אכפת לך ממש, וזה מדהים בעיני. כי אף פעם הבעיות שלך הן לא באמת לגמרי הבעיות שלך.
ואתה אחד האנשים, הכי פתוחים ללתת מחמאות לאנשים שהכרתי, שזה יכולת מדהימה שלך בעיני, כי זאת יכולת לפתוח את הלב, יותר מהרבהה אנשים שאני מכירה.
ואתה באמת השראה בשבילי בקטעים האלה.
וידעתי כשאמרתי לך אז, שאתה לא בקטע שלי, בשום צורה לא חשבתי אחרת.
אבל אני מכירה את עצמי, ואם יש לי במוח פוטנציאל, אז זה יגדל, זה יהפוך לקראש או התאהבות, ואז לא יקרה עם זה כלום ואני אתרחק באופן לא מודע בכלל, פתאום סתם הייתי מוצאת על מה לא לסבול אותך עליו.
וזה הדבר האחרון שרציתי.
אז אני מצטערת על החוסר נוחות שגרמתי לך, אני מקווה שאתה סולח לי, ואני פשוט רוצה להגיד לך שאני באמת מעריכה אותך.
ואני מקווה שכל זה גם לא ילחיץ אותך.
אני אומרת לך את כל זה, כי אני מרגישה בנוח איתך.