כתבתי לעצמי מקודם משהו בפתקים ואני מרגישה שאני חייבת לפרוק אותו החוצה אז ..

שואל השאלה:
אני הייתי עם פסיכיאטר ופסיכולוגית וגם הייתי מאושפזת בגלל המצב הנפשי שלי , כלום לא עזר והרצון לסיים את זה ממשיך

את מזכירה לי את אחיות שלך קצת.
משהו במסע הארוך או בגיל הצעיר.
אחותי הגדולה אובחנה עם ocd ודיכאון כשהייתה בכיתה ז - בגילך. התחיל לפגוע בעצמה, אושפזה בגיל 15, התעללו בה שם ואז אושפזה שוב בחו"ל בגיל 16, על הדרך גם אובחנה עם bpd וcptsd. עכשיו היא בת 23, עם תעודת בגרות וממוצע 95 באוניברסיטה לומדת מקצוע שהיא באמת אוהבת.
האחות השניה אובחנה עם דיכאון כשהייתה בת 9, פגעה בעצמה בפעם הראשונה בגיל 10, קצת עם סכין כמוך, ניסתה לחתוך את הורידים ופעם איימה שתקפוץ מהגג. עכשיו היא בת 13, בגיל שלך, מאובחנת עם דיכאון ודיסתמיה.

וקשה לי שלא להשוות בין הסיפורים שלכן, לא יודעת אם זה דבר טוב או לא אבל זו המציאות.
כמה כאב הן חוו כל כך מוקדם בחיים, כמה כאב את חווית. בגיל הזה אני בקושי הבנתי מה קורה לאחותי הגדולה, פשוט לא הצלחתי להפנים את כל הכאב הזה שלה ושל ההורים ושלי.
אבל לאחותי לא הייתה ברירה, היא לא יכלה שלא להרגיש את הכאב הזה וגם את לא יכולה.
ואני כל כך מצטערת שכל כך כואב לך.
אני יודעת שזה לא עוזר אבל עדיין.

אני לא חושבת שאת שזקוקה עכשיו לפתרון ריאלי, זה בדרך כלל לא מה שצריך כשמרגישים חסרי אונים או אובדניים.

את בת 13, את רק עכישו מתחילה להיות בן אדם, את בקושי התחלת לחיות וכבר כואב לך כל כך, וזה לא הוגן בשום צורה. אבל זה גם לא אומר שהחיים ימשיכו להיות ככה.
כשאחותי הגדולה הייתה בת 15 לא חשבנו שתחייה עוד שנה, חשבנו שזהו.
היא תתאבד ואנחנו נשאר הם בלעדיה תקועים פה עם כל הכאב שהיא העבירה לנו.
אבל היא פה, חיה ונושמת ועוברת קצת תקופה קשה אבל בגדול היא שמחה. יש לה חלום ושאיפות ולרוב גם רצון לחיות.
אז תתני לחיים האלה עוד צאנס.
אם לא בשבילך אז בשביל המשפחה.

שואל השאלה:
ואו , כל הכבוד לאחיות שלך אני בטוחה שהן מדהימות!

אין לי כל כך הרבה מה להגיד לך חוץ מזה שאת גיבורה שניסיית להילחם עד היום ואני מקווה מאוד שתמשיכי להיות גיבורה ושתדעי שלפחות אחת תשמח אם תישארי בחיים ויהיה לך טוב❤

אה אה וזה לא קשור אבל את כותבת מהמם, שכחתי להגיד לך אבל באמת את מוכשרת. קצת דמיינתי את זה בסגנון של דמדומים.

שואל השאלה:
ואי תודה רבה!!! , אני ממש אוהבת את דמדומים אז זאת מחמאה ענקית!

חחח אז רואים בכתיבה

הי יקרה,
אני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת. הפנייה המטלטלת שלך לעזרה תפסה את תשומת ליבי. אני קוראת ושומעת את הזעקה החוזרת ונשנית שלך שמרעידה את הלב. שיתפת פה בקצה הקרחון של מה שעבר עלייך בשנותייך הקצרות. מבין המילים ניתן היה להבין שבגיל רך, בו ילדות רבות משחקות בבובות וחולמות חלומות, את כבר מצאת עצמך חשופה ומתמודדת עם מכאובי לב, פונה וזועקת לעזרה. כמו שכתבו גם אחרים, בכתיבתך ניתן לראות גם את הבגרות, הכוחות והאומץ שלך, מול העומס והכאב
יכולתי לדמיין את תחושת הבדידות ואולי גם הפחד שאילצו אותך להלחם כדי להגן על עצמך.
אני שומעת מדברייך עייפות רבה, אולי אף יאוש, ואולי גם רצון שמישהו יראה את המצוקה ויוריד מכתפייך חלק מהנטל ויאפשר לך להיות רק בת 13 שעסוקה בדברים המעסיקים נערות בגילך. אך משהו הביא אותך לכתוב, לשתף ולפנות לעזרה. אולי קול פנימי שרוצה לשנות ומקווה לחפש ולמצוא הקלה ופתרון. אולי קול פנימי שאומר ששיתוף ושיח אמיץ ופתוח יכול לעזור?
יקרה, האם יש מבוגר קרוב, כזה שעליו תוכלי לסמוך ועימו תוכלי לחלוק את שעובר עלייך? חבר/ה, קרוב/ת משפחה, או גורם מקצועי?
בנוסף, אני מזמינה אותך אל הצ'אט שלנו, צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין. בצ'אט נוכל להקשיב, להבין יותר, לנסות לתמוך, להפנות למידע ואולי לחשוב גם על דרכי סיוע נוספות.
אנחנו פה בשבילך, ברגע שתרצי לשתף, אנא אל תשארי לבד עם התחושות האלו.
ניתן ליצור קשר גם מהנייד. מחכים לך מהצד השני.
שלך מתנדבת סה"ר

https://www.amihay.com/%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8-%d7%9b%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%b4%d7%91%d7%90-%d7%9c%d7%99-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%b4/

מצטערת שאת עוברת את כל זה, נשמע שאת ילדה מאוד עמוקה ובוגרת, אבל את רק ילדה הכל נראה בגיל הזה כמו סוף העולם, את תתבגרי ותביני שלא כל מה שהיה נראה לך כמו בוף העולם באמת כזה

שלום, קודם כל, תודה שאת משתפת וכותבת לנו. כאב לי לשמוע על הסבל שלך וחוסר הרצון לחיות. דברייך נוגעים ללב, משמעותיים וחשובים. אני מאוד מקווה שתחליטי לפנות לטיפול - לא משום שזו התשובה הלקונית, אלא משום שדיכאון הוא גורם מספר 1 לאובדנות, אך זוהי הפרעה שניתן בהחלט לטפל בה ולחיות חיים טובים ומספקים . אפשר לשמוע בדברייך גם את הכוחות החיוביים שלך. הלבטים שלך מאוד כנים ואינטלגנטיים, עם אמת בתוכם. לצד זאת, אני מאמין שהחלטת לכתוב ולשתף כי את גם רוצה בחיים, וחשוב לתת לחלקים אלו את העזרה הראויה. ההחלטה על החיים היא החלטה אישית, אבל לא נכון לקחת אותה ברגע משברי או תחת דיכאון או סבל נפשי אחר. במצבים שבהם יש גם מעורבות של אלמנטים רפואיים נכון לפנות למרפאות ייעודיות (ישנן מרפאות כאב, למשל). ישנם גם פסיכולוגים רפואיים שכדאי להתייעץ עימם. את יכולה לפנות באופן פרטי או דרך קופת חולים. אני קורא לך מכל הלב לבחור בדרך החיים ולמצוא את הטיפול הנכון עבורך. טיפול טוב הוא מציל נפשות וחיים. מקווה שתמשיכי לעדכן אותנו