וואלה אני כזה בדיכאון, עד שדברים משתפרים ואני מסדר תשעות שינה ולאכילה ודברים נראים לטובה

זה שוב חוזר לאותו מצב ואני שוב עם מחשבות של באסה ולא נרדם, לא חס וחלילה אובדני פשוט כזה עמוק במחשבות על הכל וכל פעם ועל כמה דברים לא מרגישים כמו שאני רוצה שהם ירגישו וכמה הייתי רוצה שיותר יבינו אותי ושקשורים יהיו נורמליים יותר, באמת שאני מרגיש כזה הרבה, מבינים תהרגשה? אני באמת חושב כבר שהדבר היחיד שיעזור לי זה לנסות להתנתק מהמחשבות האלה לגמרי ולשקר לעצמי כבר שהכל יהיה טוב, המוח שלי הרבה פעמים גורם לי להאמין שיהיה רע אז מה הבעיה כבר בלשקר שהכל יהיה טוב ושהכל מושלם? אולי עדיף להיות מנותק מהמציאות קצת ולהאמין שהכל טוב