אי פעם כעסתם על אלוהים?

כן. אבל בסוף תמיד מבקש סליחה ומשתדל להאמין שהכל לטובה

לציין מתי?

לא

שואל השאלה:
^^אם אתה רוצה מוזמן

כל הזמן. על הנסיבות שלא נוחות לי

לא

כשהפסדתי בהימורים.

שואל השאלה:
^אני בוכה דיי ציפיתי לתשובה הרבה יותר עמוקה הצילו

כן אחרי כל זוגיות שלי תמיד במשך שבועות אם לא חודשים.

לא בסוף הכל לטובה גם מה שלא טוב הוא לטובה

שואל השאלה:
^גם אם הכל לטובה זה לא אומר שאי אפשר לכעוס על אלוהים

כן על הכל
ביקשתי ממנו הרבה פעמים לסיים את זה וזהו
אני מתחרט על זה כל פעם מחדש

אני לא מבין מה הוא כבר עשה שנכעס עליו. את הרע בעולם יצרו בני אדם.

שואל השאלה:
^סתם דןגמא, מוות של אנשים קרובים, 7.10, וכל מיני דברים שקורים לאנשים בחיים. לא חסר סיבות וזה לגמרי בסדר לכעוס עליו.

את ה7.10 עשו הערבים, לא אלהים.

אני טועה?

שואל השאלה:
ברור אבל כאילו לא הבנת אותי קיצר אפשר לכעוס עליו על מלא דברים כמו שאנשים כועסים עליו בגלל השואה..

את השואה לא עשו.. הנאצים?

איזו סיבה יש לכעוס עליו. אנחנו צריכים לכעוס על עצמנו ולעשות חשבון נפש על כך שלמשל לא עלינו לארץ לפני כי לא הבננו שמתחילה הגאולה

שואל השאלה:
טוב עזוב אין לי כוח לדבר איתך זה מעייף

האבא צריך להעיר לבן שלו כשהוא בא לגעת באש שזה מסוכן. אם כשהבן גדול וגר לבד נוגע באש הוא לא יכול ללכת לאבא שלו ולומר לו "אבא למה נתת לי לגעת באש" נכון?

שואל השאלה:
מה הקשר אבל למה אתה כאילו אומר שזה לא בסדר לכעוס על אלוהים?

אני לא אומר שזה לא בסדר. כעס זה רגש טבעי. פשוט זה די מטופש לכעוס על מישהו שלא אחראי למעשים שלך.

שואל השאלה:
יש מלא שכועסים עליו בעקבות ה7.10 בגלל שאיבדו ככ הרבה חברים וזה לגמרי בסדר וטבעי

כמו שאני לא אכעס על אמא שלי בגלל השביעי באוקטובר כי אני יודע שהיא לא אחראית על מה שקרה שם.

ככה אין מה לכעוס על אלהים בגלל השביעי באוקטובר שעשו *הערבים* ולא הוא.

האם זה טבעי לכעוס? כן זה טבעי. האם זה תופעה של הרבה אנשים? כן זו תופעה של הרבה אנשים.

אבל האם זה כעס שהוא במקום הנכון? לא, הכעס צריך להיות מופנה לערבים.

שואל השאלה:
דעה שלך חיים שלי

נכון, זו הדעה שלי. אבל אני די בטוח שרוב מי שלמד אמונה לעומק (ספרי האמונה המרכזיים ביהדות כמו הכוזרי. מורה נבוכים, הרב קוק, מהר"ל וכו') יסכימו איתי.

שואל השאלה:
לכ בהכרח כי מלא דתיים כעסו עליו ברגע שהתחיל ה7.10

רוב הדתיים לצערנו לא למדו אמונה

שואל השאלה:
לא מבינה איך אפשר לחיות מבלי לכעוס על אלוהים אפילו פעם אחת בחיים שלך...
כי זה דבר שפשוט קורה גם אם אתה לא רוצה

כי הוא פשוט לא אשם בזה, כועסים על מי שמרגישים שהוא אשם ואני פחות מונע מרגש, הרגשות שלי ברוך ה' ברוב הזמן מבוססים על שכל. קיבלתי מתנה מהקב"ה להיות אדם רציונלי ולפעול בראש קר כך שגם הרגש הוא רק כלי למה שהשכל אומר.

כן וזה אישי אבל אני לא כועסת יותר

כן, ממש ,הרבה:
1.בן אדם קרוב מאוד אליי נאבק הרבה נפשית ואני כול כל אוהב את הבן אדם הזה והיה לבן אדם הזה תקופות ממש ממש ממש קשות ואני בכיתי כול לילה ל הּ שיעזור להם ויגן עליהם...הם נכנסו לאשפוז, הם השתפרו ,אבל זה נורא הכעיס אותי
2.יש משפחה איפה שאני גר שאנחנו חברים ממש טובים שלהם, בייסיקלי משפחה שלו רק בלי קשר דם, כאילו, יש להם ילד שנה מתחתיי והוא אני ואחותי(שבגילו)גדלנו יחד כול חיינו וזה ממש מרגיש שאנחנו אחים, אם הייתי צריך לתאר ,הייתי אומר שהם קרובים יותר מבני דודים ,כאילו, קרוב למשפחה גרעינית מבחינת קרבה, הם אנשים טובים באמת,ישראלים אמיתיים,יהודיים אמיתיים,אנשים באמת טובים שאוהבים את המדינה...במלחמה הבן שלהם נפל,הוא היה אמור להתחתן בסוף ההכשרה,הוא מעולם לא הגיע לזה,זה ייסר אותי ואת משפחתי בכמה דרכים-
- דבר ראשון רצינו לנחם,אבל אתה לא יודע מה לומר במצב כזה
-רצינו להתאבל,אנחנו משפחת שכול,רק שאנחנו לא,כי אין קשר דם,אז יש את הצורך לשכול,אבל אין את הלגיטימציה
-התאבלנו על המשפחה של הנופל עצמו, כי הם לא חזרו להיות אותו דבר מאז
כול הדברים האלה גרמו להרבה כעס ביני לבין ה ,זה קשה מאוד כול הדבר הזה,במיוחד כבן אדם מאמין שאתה רואה את זה קורה,אתה לא מבין,עד היום זה קשה לי