קשה לי פשוט קשה לי

כבר לא פעם ולא פעמיים שאני כותבת כאן שאני והפסיכולוג שלי מסיימים עוד חודש את התהליך שלנו יחד, הוא עוזב את המרפאה..
אני כל שבוע ושבוע שעובר אני שוב בוכה ושוב בוכה אחרי שאני חוזרת ממנו...
זה פשוט קשה לי כמו פרידה מבן זוג, וכן בכנות פיתחתי אליו רגשות, הוא גם צעיר יחסית, אני אוהבת אותו ומעריכה אותו ממש, והוא כרגע הבנאדם שהכי ענה לרצונות שלי ושהכי העלה לי את המצב רוח גם בלי קשר לטיפול..
מרגישה שהוא הפך להיות חלק מחיי שעוד מעט גם יוצא מחיי..
נשבר לי הלב באמת, אני לא מפסיקה לבכות, כמה אפשר להישבר מזה?? וגם אני מחפשת איזו חברה או בת דודה שתצא איתי ושאני אוכל לפרוק קצת שיתרכך לי הכאב, שאני יעבד את הרגשות..
אבל אין באמת מספיק חברות וגם השתי חברות הבודדות שיש לי לא באמת פנויות , ולהורים שלי אני לא אוהבת לספר, סיפרתי להם אבל הספיק לי
בקיצור מרגישה שרק הוא באמת יכול לטפל בכאב שלי אני מרגישה שאני רוצה אותו ולא צריכה יותר כלום