קשה לי פשוט קשה לי

מכיר את זה, עדיף שתצאי מסטיפס עכשיו כי פה זה לא מקום משהו להיות בו כשעצובים

היי אהובה, נשמע שעוברת עלייך תקופה קשה וזה לא קל אני יודעת אבל אני מבטיחה לך שיש אור בקצה המנהרה גם אם זה לא נראה כך. את יכולה לכתוב לי בפרטי אני יוכל לנסות לעזור ואת יכולה גם סתם לפרוק אני מכירה גם שיטות שיוכלו לעזור (אפילו בקצת). ואני יודעת שזה קשה אבל תנסי לראות את הדברים היפים אני מבטיחה לך שיש כאלה
אני מאמינה שאת במקום מאוד אםל עכשיו אבל אני מבטיחה לך שבסוף יש שקט גם אם עכשיו את במערבולת וחושבת על הנוראה מכל

שואל השאלה:
אני ממש מפחדת לפגוע בהורים שלי ואני לא יודעת מה לעשות

זה יהיה בסדר אנונימית, בסופו של דבר זה יגמר. בעיקר עם המשפחה מעורבת זה דבר שחולף כשתעברי דירה ציק צק! יש אנשים עם מחלות שמגבילות אותם לכל החיים אבל לא לך!

מה קרה בדיוק ואיך ההורים שלך קשורים לזה?

שואל השאלה:
אני לא יודעת איך לשרוד עד אז

את בעצמך אומרת - את בסך הכל ילדה, את אשכרה ילדה. כל החיים עוד לפנייך, כולנו עוברים תקופות קשות. ויש אנשים שעברו תקופות הרבה יותר קשות משלך, והם היו על סף לוותר אבל בסוף הם הצליחו לעמוד על הרגליים. המציאות והחיים הם אתגר ממש, אבל זה שזה אתגר לא אומר שזה בלתי אפשרי.
אל תתני לדעות של אחרים להשפיע עלייך ולהוריד לך את הביטחון, כל הזמן שאומרים לה משהו שמערער אותך תזכרי שהם זה לא את ואת יודעת מה נכון וטוב.
תשתפי מישהו. את שומרת את כל זה לעצמך? לא בריא ולא טוב. תשתפי, יש משפט שאומר שאם משתפים שמחה היא גדלה ואם משתפים עצב הוא קטן, שווה לנסות :]
אני בטוחה שאת יכולה לעמוד בזה, אני גם בטוחה שזה קשה עכשיו ויהיה אולי עוד יותר קשה. אבל אל תיתתני למחשבה הזאת להכניע אותך, היא לא שווה כלום ואת הרבה יותר חזקה מזה.
תנסי להתרכז בדברים אחרים שעושים לך טוב.
ואת ממש לא צריכה להתנצל על הפריקה, זה מעולה שאת מוציאה את מה שאת מרגישה החוצה.

שואל השאלה:
אני מפחדת לפגוע בהם פיזית, אני מפחדת לעשות להם משהו שאני אשב עליו בכלא

למה שתעשי דבר כזה? קורה משהו? אולי כדי שתתייעצי עם מישהו, שתדברי עם מישהו שיוכל להבין את המצוקות שלך בגובה עיניים?...

פשוט אל תחשבי על דברים כאלה כי את בטח יודעת שאת לא באמת מסוגלת לעשות דברים כאלה

פסיכולוג

שואל השאלה:
תודה רבה לך את מעודדת אותי בטירוף ^

אלוהים לא יעזור לך (כנראה שיש לו דברים לעשות) תעזרי לעצמך, תעצרי רגע ותחשבי מה הדברים שמקשים עלייך ותרפי מזה, תראי מי החברים שלך באמת ואליהם תלכי, אה וכן החיים הם סבל בתקופות מסוימות אבל תזכרי שבגיל 18 את יכולה לעזוב ולעשות איתם משהו משמעותי...
תאמיני לי שגם לי היה ככה עד שהחלטתי להירגע עם הלימודים, לבחור 5 חברים גג שאני סומכת אליהם, ילדים יורדים עליי כל יום וכן זה פוגע אבל לומדים להתעלם(אי אפשר לומר למטומם להפסיק להיות מטומטם) וזהו..
ותכתבי חופשי אם קשה לך אני הייתי בדיוק במצב כמו שלך ועדיין קצת בו..

שואל השאלה:
יגידו שאני לא נורמלית שאני בכלל חושבת על זה

סורי אבל נשמע שהמצב ממש קשה וילדים בני 13 בסטיפס לא יכולים לעזור לך
רק פסיכולוג או אם יש לך בבית ספר יועצת

אל תתייחסי למה שיגידו, אם את מפחדת ממשהו שעלול לקרות את חייבת לדבר על זה עם מישהו. אם את מרגישה איבוד שליטה או חוסר יכולת לנווט את המחשבות שלך למקום אחר... נשמע שאת מפחדת, תלכי ותדברי עם מישהו על זה, תעשי לעצמך רק טוב.

שואל השאלה:
תודה שאתם עוזרים לי זה לא מובן מאליו❤

שואל השאלה:
תודה ?^

שואל השאלה:
אני אוהבת את הרגש שיש בך

תחפשי דה פרסונליזציה - דה ריאליזציה

מה שאמרת לגבי הסדרת טלוויזיה נשמע מאוד דומה

תצאי מהדיכאון הייתי שם תהיי בתוכה בעצמך את יודעת מה את שווה תרימי תראי ואל תתני לאף אחת להוריד אותך מה יש לך כבר להפסיד?