שאלה לדתיים/ת

פשוט להבין שחבל לבזבז אנרגיות וזמן על בנים כשבסופו של דבר יגיע האחד שלך והוא היחיד ששווה אותך באמת

זה לא דבר רע, רק צריך לשים לב שזה לא מביא אותך לעשות דברים שהם נגד ההלכה, להתקרב לבנים יותר מדי וכו' עצם הרצון הוא לא בעיה, טבעי לגמרי, את בשלה ויש לך רצון לתשומת לב מגבר, טבעי לחלוטין.

מכיר מקרוב ממש
קשה אבל מתגברים בשביל העתיד שלנו

צריך לשמור את זה למקום האמיתי והנכון

שואל השאלה:
כן אבל איך עושים את זה? איך מוצאים את זה מהמחשבות?

להילחם בזה זה לא הדרך צריך לדעת לחיות עם זה גם אם לא נוח

תמצאי דברים אחרים ותחביבים שיעסיקו אותך

בכללי להשתדל לא להגיע לסיטואציה כאלה מלכתחילה. וכל פעם שאת כן בסיטואציה כזאת תחשבי על בעלך לעתיד, זה יעשה לך חשק לשמור על עצמך בשבילו :)

קודם כל להבין שזה רגש לגיטימי כך נבראנו
אבל בתור דתיים אנחנו צריכים לשמור על עצמנו לחתונה
תחשבי בשביל מה את עושה את זה וכמה טוב יהיה לך אם תשמרי כמה מאושרת תהיי עם בעלך

את לא צריכה להפסיק את זה,
זה טבעי, זה דחף שהשם ברא בנו

רק לא לעשות שטויות, לדעת את הגבולות שלך ואת האמת שלך
באמת אל תעשי שטויות, לא שווה את זה

שואל השאלה:
אני לא עושה שטיות אין לי ידידים אני בקושי נפגשת אם בנים ואני ביישנית אבל הם כול הזמן במחשבות שלי ואני לא רוצה מה לעשות?