למה מרגיש ריקנות אם על פניו הכל סבבה בחיים שלי?

אני אענה על זה כמו שעניתי על שאלה אחרת בתגית הפילוסופיה, שהייתה מאוד דומה לשאלה הזאת

האדם הוא הישות היחידה בטבע שהקיום שלה קודם למהות שלה. חפצים, כמו כיסא או כרטיס אשראי, מיוצרים עם מטרה מוגדרת מראש, ולכן הם לעולם לא חווים משבר קיומי (כאילו זה וגם כי אין להם תודעה כנראה). אבל האדם נולד כחלל ריק שחייב לצקת לתוכו משמעות. הטעות הטרגית היא האשליה שניתן למלא את הריק הקיומי הזה באמצעות צבירה של אובייקטים חיצוניים.
ארתור שופנהאואר ציין, החיים האנושיים נעים כמו מטוטלת בין הכאב של החוסר לבין השיעמום והריקנות של השובע. מתי שההישרדות הפיזית והחברתית מובטחת, התודעה יכולה להביט אל תוך עצמה ועדיין לגלות שהיא לא ענתה על השאלה: בשביל מה כל זה?

אין משהו שאתה מרגיש שחסר לך?

כי ההרגשה מגיעה מבפנים ומתחושת האי סיפוק שלך עם עצמך, דברים כאלה למרות שהם נחמדים ויפים לא יביאו את התחושה הפנימית אז זה יותר עבודה עם עצמך

כי אתה לא באמת מסופק,אתה מנסה לסמן וי על דברים שאתה חושב שמביאים אושר לכולם אז הם אמורים להביא גם לך,תמצא את מה שמשמח *אותך* אישית

קרה לי, פשוט מצאתי איזה משהו מרכזי להתפקס עליו כמו משימה גדולה כזאת ואז היה לי לעוד חודשיים כשהשגתי את המטרה שלי. אתה פשוט צריך מטרה