מה דעתכם על הקטע שכתבתי?

אני כל הזמן מסתכלת בין השורות
עד שהשורות כשלעצמן נעשות מוזרות
ממבט בודד הן מרגישות
כמו מילה שקראת מלא פעמים
זרות
מה מסתתר מאחוריהן?
מה ההמשך של השורה
אני מסתכלת על כל אחת מהן
כזנב לראש
כפוטנציאל למשהו נורא
כהמשך לעיקר שנסתר מעיניי
שלעולם לא יוצג בקלות, בשורה ודי
אלא כזה שצריך לחפש אחריו
מקום שממנו קשה הדרך חזרה
ושאליו הדרך מפותלת
לשבריר שניה השורה נראית,
ואז מיד מתחלפת
במערבולת בראש
שמתוכה הדרך מתחילה ונסללת
מובילה בסתר
לאיזו הנחת יסוד קבועה
שלא בהכרח מוצדקת
כל מילה מתחזה לאבן דרך
המשרתת את התסריט
אחת אחת
הן מחביאות את זהותן האמיתית
כל שורה היא צופן
שיש לפענח
להתאמץ, לעלות על הר
שלא ידוע אם מוצק או בדוי
בין כה וכה, כדי להמשיך ללכת
צריך לעלות, כמובן
בין שורה לשורה חבויה האמת
היא תימצא שם, ולא תנחה אותך לאן
אלך, ארוץ, אסתובב במעגלים ובין תלאות
אחפור עמוק כדי רק לגלות
את הזווית הספציפית שממנה אפשר לראות
את המשמעות שמונחת תחת כל השכבות
מעוכה ומעוותת מכובד הבדיות
קטנה, ואבחין בה שם
בין השורות