היי, מה דעתכם על הקטע כתיבה שכתבתי ב־05:40 לפנות בוקר?

מהות: ביקורות על הכתיבה שלי.

סמי מעולם לא אהב את עבודתו.
הוא עובד בה מהסיבה הפשוטה שאביו, יהי זכרו ברוך, הוריש לו את העסק המשפחתי.
"בני", אמר בקול מרטיט בנשימותיו האחרונות
"אין מי שימשיך את מורשתי, אין מי שימשיך את העסק שבניתי בעשרת אצבעותיי מלבד אתה"
וביום חמישי ט"ז בתפוז אם הלך לעולמו, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בעזרת השם
מאז אותו יום, לסמי לא הייתה כל ברירה
אלא להיות חוואי ולטפל בפרות ובתבואה ובזריעה והקצירה והשיווקה והנלווה לכך
"סמי החוואי" קראו לו כולם
הוא שנא את השם הזה.
לקוחות רבים ונאמנים היו לו לסמי החוואי, בינהם ידידו הטוב משה הכבאי, אשר הכירו עוד כילדים קטנים בבית הספר "אפי כבו"
ערב אחד, ישבו שניהם בבית המרזח הגדוש ושתו משקאות לשוכרה
"אינני רוצה להיות חוואי יותר", בכה סמי.
"ואני אינני רוצה להיות כבאי יותר"!
מחה משה הכבאי.
אז תחליפו תפקידים!
התערב באמצע שיחתם הבוכיה המלצר החביב, מאיר הבנאי (שבכלל אהב לשיר ולזמר).
כבר למחרת נפוצה השמועה בעיירה כי סמי לא יותר חוואי אלא כבאי, וכי משה אינו יותר כבאי אלא חוואי, וכאילו לא די בכך, בשורה משמחת הגיעה מבית המיילדת - מרים>כאן יולדים בכיף - משה נהפך לדוד טרי!

מאז ועד עצם היום הזה, חיים סמי הכבאי ודוד משה החוואי באושר ואושר ורוב שמחה.

(ודרך אגב מאיר הבנאי, זוכרים? נהיה זמר מפורסם ברחבי העיירה שכוחת האל, אך את שמו לא שינה, וכך נותר מאיר בנאי מאיר בנאי אבל בעצם הוא עסק בשירה לנשמה)

הסוף