למה זה תמיד ככה?

זה ממש לא נכון
אם בן אדם שחשוב לי מסנן אותי זה ממש מעצבן אותי ואני מגיבה ביחס דומה

שואל השאלה:
אני בנאדם נחמד ואין לי חברות
לעומת אנשים שלא דופקים חשבון תמיד יש להם חברים זה מבאס

אוי המסקנה שלי זה שאנשים זה דבר מעצבן לפעמים
ואני מבינה אותך על זה שאנשים מתחברים ואוהבים אנשים שבסוף מתייחסים אליהם כמו לזבל

שואל השאלה:
אוף

זה משהו לא בסדר אצלך תשני הרגלים

את לא צריכה להיות רעה
את צריכה שיהיו לך גבולות וסטנדרטים

אנשים מעריכים את מי שיש לו סטנדרטים

אנחנו נמשכים למה שקשה להשגה
ואת כנראה רודפת אחרי מי שפגעת בו כי את רוצה לכפר זה פשוט מראה שלך אכפת
לא לכולם אכפת

איזה קשרים את רוצה?

בשביל שיהיה לך חברות את צריכה לנסות להתחבר לאנשים. חברות לא פשוט מגיעות בלי שום עבודה או ניסיון אפילו אם זה מרגיש ככה

לא. אנשים שמסננים אותי גורמים לי לשנוא אותם

בסוף זה שילוב של שני גורמים עיקריים , אתחיל באפקט החוסר (scarcity principle)

העיקרון הוא יחסית דומה להימורים;
להרוויח סכום כסף גדול זה כל כך נדיר שכשאנחנו כן זוכים הדופמין עולה ומתחילים לשמוח עד איסוף, זה נובע מהשייכות התת מודעית בראש לקשר דברים נדירים / קשים להשגה לדברים שהם שווי ערך. אז אותו עיקרון עם היחס מהצד השני בקשרים.

האפקט השני שאעבור עליו הוא
אפקט בן פרנקלין ההפוך (cognitive dissonance)

זה קורה בעיקר לאחר ריבים, נניח ופגעת בצד השני את עלולה לחשוב "פגעתי בו, אבל אני בן אדם טוב. משהו פה לא מסתדר ואני חייבת הסברים"
בעצם מה שקורה זה שהמוח סותר את עצמו וממש רוצה פיתרון והגיון מאחורי הסיבה, ומאחר והמוח לא אוהב להאשים את עצמו ואוהב להצדיק את עצמו הוא מקשר את הסיבה לבן אדם שנפגע ובעצם מעסיק אותך במחשבות עליו בצורה אובססיבית בלי להבין את זה אפילו.

כי זה מגרה את המוח

אתה תמיד רוצה מה שאין לך/: