למהה זה תמיד ככה??

כי בלילה במיטה כששקט עולות לנו המחשבות מה דפוק אצלינו ובחיים שלנו.

בלילה את מרגישה שאף אחד לא מסתכל עלייך ושאת יכולה להתפרק כמה שבא לך ויכולה באמת לראות את הדברים לעומק ולהבין עד כמה המצב "לא טוב"
וכשאת ביום עם כולם את רוצה להראות להם שהכל טוב ושאת מאושרת ושמחה ולא רוצה להראות להם שיש לך צד שהוא שונה מהשמחה ורוצה להראות שהחיוך אצלך הוא דבר שתמיד נמצא

שואל השאלה:
אז זהו שזה לא שקט! אני מדברת עם החברים הכי טובים שלי. אני פשוט פיזית לבד אבל מוקפת בשיחות עם החברים הכי טובים שלי

תאמת הכי פתוח איתך אני גם מסוגלת לפעמיים להיות כזאת
אני לא אדם שמספר דברים אני אוהבת לשמור לעצמי ולפעמיים זה גורם למצבים כאלה
לפעמיים מרגישים שהמקום היחיד שאת באמת מסוגלת לפרוק אליו דברים זה המיטה

זה קורה לי מלאא תחשבי על דברים אחרים , תראי טלוויזיה או שפשוט תלכי לישון. אל תתני למחשבות האלה הלהגיע אלייך.

בלילה אתה בעצם עם זמן מת, זאת אומרת זמן למחשבות ודברים. זה בסדר לפרוק ולבכות ולהוציא, זה קורה לכולם מתישהו ואם אצלך ז ככה כמה שזה מבאס אין מה לעשות חוץ מתעסוקה כלשהי

שואל השאלה:
נמאס לי לבכות מיזה אני עשיתי הכל להוציא תחרא מהחיים
נכון לא הצלחתי להוציא הכל אבל אני הבןאדם ען הכי הרבה ביטחון ואגו ואי אפשר לגרום לי לבכות אז למה דווקא עכשיו אני בוכה?? שאכלתי חרא בכפית לרגע אחד לא בכיתי והיות אני בוכה על כל העבר הזה