יש לי חבורה של בנות . שניים בצבא ואני ועוד אחת עשינו פטור ולומדות. אחת מהם היא די הייתה החברה הכי טובה שלי אחרי הצבא התרחקנו וכבר לא שולחות אחת לשני המון הודעות אבל בכל זאת אי אפשר לשכוח זיכרונות. בעיקר אנחנו מאלה שכשניפגשות מאוד כיף לנו ביחד אבל בטכלס לא מדברות המון . עכשיו יש לנו מסורת של לצאת לסרט ולאכול סושי בסינימה . בגלל שהם בצבא יצא לנו הרבה הרבה פחות .אני הבחורה שממש אוהבת לצאת אבל אין לה חברות ככה שכל שבוע אני ין היחידות המתעניינית וחופרת ליציאה . עכשיו לרקורד התחלתי לאחרונה לעבוד ב2 עבודות ככה שזה גוזל זמן וגורם לי להיות עייפה בימים מסויימים ואני התחלתי לעבוד לילה בחמישי שזה הזמן שאנחנו יוצאות אבל אני עדיין מבטלת עבודה או גורמת לזה לעבוד גם אם יהיה לי עמוס מאוד בגלל אני רוצה לצאת איתם. עכשיו היה זמן נדיר בו כולנו יכולנו ביחד קבענו הכל וביטלתי תוכניות במיוחד ועבודה ואני עובדת חדשה ככה שדי היה לא נעים לבטל . ובאותו יום ממש שעה לפני שהיינו צריכים לצאת זאתי שהייתה החברה הכי טובה מבטלת כשהיא אומרת שהיא עייפה וכל מה שהיא רוצה זה לשחק במחשב ולהיות בטלפון ואני כעסתי כמובן . אני מבינה צבא יכול להיות מאוד מעייף אבל יש לי חיים ותכננתי את זה ממש וביטלתי במיוחד וכולם כזה " בסדר אני מבינה " ומנסים להרצות לי שצבא זה מעייף וגוזל נשמה אבל כולם לא שמים על החיים שלי וחושבים שרק בגלל שאני עשיתי פטור אני פחות חשובה ואין לי חיים . בקיצור נעלבתי ונפכעתי במיוחד שהיא ביטלה שעה לפני וכבר ביטלתי עבודה . היא כתבה לי בפרטי שהיא מצטערת ושלחתי לה אימוג'י אגודל למעלה . לא דיברנו שבועיים